הַצְלָחָה

… מיוחס לארץ מפני מנוחתה שאין לה שום מסע בכללה, והזמן מיוחס לשמים מפני תנועתם שאין לה שום מנוחה בכללם. והשם יתעלה נעלם משניהם ומשפיע טובו עליהם תמיד שהם בריותיו והוא העזר האמתי, קראוהו הנביאים תשועה והצלחה. וכן אנ"א יהו"ה הצליחה נא שני לראשון כי ההצלחה באה אחר התשועה תמיד.

… דעת האדם נשען עליו. ומפני זה העניין אשר הוא שרש ראשון לאמונה ולחכמת האדם, קראתי שם כולל זה החבור "חיי הנפש". וצורך גדול יש לכל משכיל באמת לחקור כל זה במופתים ברורים שאחר שיתבאר לו אמיתת דבר זה וענינו, יושלם דבורו ותעלה הצלחתו שלימה בידו. וע"כ ארחיב לשוני בזה המאמר מעט.

… השאלה יותר נסתרת מן הראשונה. ולך עדות ברורה גם כן שכל מציאותך מזולתך ר"ל שלא עשית אתה עצמך אבל עשאוך אחרים. ועוד אחר שתדע זה עוד תשאל למה נבראת בעולם. ובדעתך אלו הד' שאלות במופתיהם תגיע אל מה שאפשר לאדם להגיע מן ההצלחה האלהית ומן המעלה השכלית ומן השלמות האנושית ומן השמחה התכליתית. ודע כי שאלת למה היא שאלת התכלית, והשגת סוד התכלית היא תכלית התכליות. ואמנם שאלת יש היא שאלת הראשית והש"י מגיד מראשית אחרית ו"טוב אחרית דבר מראשיתו" …

… דבר בם בפרוש החומש, גם ב"ספר השם" וגם הפילוסופים דברו בו הרבה, אך לא ידענו כתבם מהמורה באותיותיו, ומה שאותיותינו הורונו גם כן הם לא ידעוהו, כי לא ידעו כתבינו. ואין ספק שבכל לשון ימצאו סודות מזה העניין, שכונת מציאות האדם האחרונה היא להגיע אל ההצלחה, ותכלית כל ההצלחות הוא ידיעת השם ית', ועל זה נתלו חיי העולם הבא.

… ד'). ואוהבים מה שראוי לשנוא ושונאים מה שראוי לאהוב, וכל מה שירבו מהעניינים השנואים לשם מוסיפים שמחה וחושבים כי אחר שמשיגים תאוות לבם וחפצם ומצליחים ברוב העתים בלתי מקרה שישיגם, לא טבעיים ולא רצוניים, כבר נשלמה להם ההצלחה האמיתית. ואומרים בלבם, למי יחפוץ השם לעשות יקר יותר ממני. ולולי היות השם עמנו ומשגיח באמת בנו, מאין היה לנו זה הטוב כולו. הלא זה הגמול המעולה אשר יעיד השם ית' בתורתו התמימה על עבודתו ועל שמירת מצוותיו, כגון אריכות …

… ד'). ואוהבים מה שראוי לשנוא ושונאים מה שראוי לאהוב, וכל מה שירבו מהעניינים השנואים לשם מוסיפים שמחה וחושבים כי אחר שמשיגים תאוות לבם וחפצם ומצליחים ברוב העתים בלתי מקרה שישיגם, לא טבעיים ולא רצוניים, כבר נשלמה להם ההצלחה האמיתית. ואומרים בלבם, למי יחפוץ השם לעשות יקר יותר ממני. ולולי היות השם עמנו ומשגיח באמת בנו, מאין היה לנו זה הטוב כולו. הלא זה הגמול המעולה אשר יעיד השם ית' בתורתו התמימה על עבודתו ועל שמירת מצוותיו, כגון אריכות …

אמנם מה שבא בדברי הרב מן ההצלה מהרעות, ומן ההצלחה האמיתית, ומאמר החכמים בעצמם "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" (ברכות לג:) והיא תכלית כל הצלה והצלחה באמת, ר"ל כי יראת שמים היא הצלחה וסבת הגמול והעונש, והיא לבדה מסורה בידי האדם בכח וביד השם בפעל. כמו שאמר דוד לשלמה, "אם תדרשנו ימצא …

… ובצאת מן הכח אל הפועל הרי נתעלתה ושלטה בכלל על כל האנושות. ובפרטיו נקראת משכיל ומושכל, ר"ל הכח הנפשי. ובצאתו עוד לפעל שלט על כל המציאות והתדבק אל הסבה הראשונה והתדמה לה ונעשה שכל. ואז הוא שכל משכיל ומושכל ונשלמה הצלחת מציאות הנפש והגיעה אל תכליתה. וזאת הייתה כוונתי אשר רציתי לגלות לך סודה בשער הזה וגיליתיו לך, והשתכל בו ודעהו. כי "זה השער ליהוה צדיקים יבואו בו" (תהלים קיח' כ').

… ההבדל הגדול עמם הנמצא בין הדברים הגופניים ובין הרוחניים, ולהכיר כי הרוחניים שורש והגופניים ענפים והם טפלים כנגד השורש. ואמנם המורכבים מן הרוחניים והגופניים הם כפירות. ועם כל זה ראוי למשכיל להשיג את כולם ברצותו להשלים עצמו ולהגיע אל אמיתת ההצלחה בכל. ואחר שהדבר כן איך אפשר לשום חכם מקובל שיכתוב דבר מכל מה שידע מפורש שיהיה בו סכנת אמונה לרואים המעיינים בו בתחילת מחשבה, או למסור דבר ברור למי שלא נשלמו מדותיו הנרמזות ודבריותיו הראויות. וגם היות החכם …

… תוסיף גם כן כמו שנאמר "תן לחכם ויחכם עוד הודע לצדיק ויוסיף לקח" (משלי ט' ט'). וידיעת השם היא המוציאה שכלו של האדם מן הכח אל הפועל. ועל כן לבי שמח במה שהשגתי ממנו ואם הוא מעט הנו אצלי הרבה אחר שנודע לי שידיעתו היא תכלית ההצלחה האנושית אשר בעבורה נברא בצלם אלהים ובדמותו. וכאשר שמחתי עם מה שהשגתי ממנו הניעתני שמחתי עם השגתי הקצרה לכתוב ממנו מה שיועיל לזולתי מן הראויים לזו ההשגה, עד שתגיע לנפשם ההצלחה המעולה האלהית כל איש ואיש מן המעיינים כפי מה שהוא.