הַזִּי"ו ל"ךְ

השירה הזאת עם היות אפשר שיובנו דבריה עם דקדוקי העניינים, אמיתת הבנתם תלויה בצירוף האותיות. ואם כן איך יתכן להאריך בה לפי דרכינו והקצור עם הדילוג יותר בה מן האריכות וההתרחבות. ועל כן ארמוז בה זה מקריאותיה הזי"ו ל"ך השיר"ה הזא"ת, הזהר"ת האי"ש היא זאת הישרה עד תמם מדעתם, האזינו זכר ירכבהו וירא לו כי ויבא הזי"ו לב"ו. הנה ג' כחות כחנו, חנוך זה מטטרון עדי והי"ה והו"ה ויהי"ה וזה גלגל כ"ח כ"ח כ"ח וסופי תיבותיהם למפרע איו אורו רמז אור …