הַבְדָּלָה

עיקר סוד קריאת השם-אמר הכתוב "ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה". ואמר "ויקרא אלהים לרקיע שמים". ואמר "ויקרא אלהים ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים". ואמר "זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם". כל אלו הקריאות  הם להבדיל בין כל בריה לבריה, ובין שמה ובין צורתה, ולא ישתתפו כי אם בשם לא בעניין כלל. ומזה קריאת אור וחשך יום ולילה, הוא כעניין אמרו "וראיתי אני כי יש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך" (קהלת ב' יג'). וכן נאמר "כי נר מצוה …

… שזכר היות האור טוב זכר שהבדיל השם ביניהם וקרא להם שמות. וידעת כי הרב קרא לעניין הנבואה יום ואור בראש ספרו ולהפכה לילה חשוך. והנה רז"ל אמרו על האור הנברא ביום הראשון שהוא אור הגנוז לצדיקים לעתיד לבוא. וכבר ביאר לנו הכתוב סוד ההבדלה "ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה" (בראשית ה' א'). והסכמת ההבדלה אצלנו להורות על חלילת סבוב שבעת ימי בראשית. והנה אמרנו בה אחר ברכת מאורי האש, "המבדיל בין קדש לחול ובין אור לחשך ובין ישראל לגוים ובין …

… כשנבראת תהו ובהו, כלומר לא היתה מיושבת שעדיין לא נברא אדם. ואמנם מציאות תהו ובהו בארץ הוא בעבור היותה ג"כ חשך והוא על פני תהומה של הארץ, ורוח אלהים מרחפת על פני המים. ואחר כך ברא השם האור וראהו כי טוב והבדיל בינו ובין הפכו, וקרא שם לשניהם, וזכר שהשם על שניהם אחד, והוא יום. זהו המובן מפשטי העניין ההוא הנזכר בראשית הבריאה.

ובכולם תמצא שם הקדש שהוא שם המפורש שהוא שם המיוחד מצורף ומורמז ומנוקד בשינויים רבים והם כולם יורו על ענייני דרכי השם ועל פעולותיו הנפלאות ועל מדותיו הנעלמות ועל חקותיו המבדילים בין קדש לחול ובין אור לחשך ובין ישראל לגוים ובין יום השביעי לששת ימי המעשה שהורו על האומרים כי סדר הבדלות הוא אמונה ובאמת כך הוא סדרם הטוב קדש נלחם עם חול שהוא חוש דלק, קול חדש, דל חושק, וסודם ד"ת ד"ם, חתם, דרך דרך, רוחי רוחי, יטהר יטהר, טירה טירה, ארך וארך, היראה והיראה, הראיה והראיה, וסודם היראה והגבורה.