הֶסְתֵּר פָּנִים

… בהתבודדותו כמו שזכרנו למעלה וגלה בה בכלל שראוי להשמר הרבה בדרכה וליירא מהבורא. ובזכות "ויסתר פניו" זכה ל"כי קרן עור פניו" ובזכות יראתו מהביט זכה שייראו מגשת אליו. והשאר כבר אמרנוהו למעלה ושניהם עניין אחד אך היראה מהביט סבת הסתרת הפנים והסתרת הפנים הפכיית ביננו ובין השם. ואחר הודיעו לנו עניין השגתו עם רוב חסרונה בתחלתה בערך אל סופה שנאמר עליה "כאשר ידבר איש אל רעהו" בא להודיענו שהשגתו היתה סבת צאת ישראל ממצרים עם תשובתם. ובקש אות לאמת נבואתו והוא חזוק ידיעת השם לעצמו …

… לעתיד. ואמר לו "הנ"ך שכב עם אבתיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו ועזבני והפר את בריתי אשר כרתי אתו: וחרה אפי בו" וכו'. ואמר "ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה: ואנכי הסתר אסתר פני" וכו' "כי פנה אל אלהים אחרים". ראה איך גלה השם ית' סוד אמיתת ההשגחה בנו בזה העניין כלו. וכתיבת השירה לעד גם התורה כן, וגם כל זה פשט הכרחי קבוע. "ולמדה את בני ישראל שימה בפיה"ם" קבל"ה על פה. וכן עשה משה …

… אל...ואני אקניאם בלא עם" (דברים לב' כא'), "כי אתם לא עמי" (הושע א' ט'), "והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי" (הושע ב' א'). והעניין כי בעת שאין בנו מי שישגיח בעליון מפי עליון לא תצא כי אין השגחה בנו מאתו כי הסתר הסתיר פניו, ומצאנו צרות רבות ורעות והיינו לאכול. ואמר "ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה" (דברים לא' יז'). אמנם אם אלהינו בקרבנו לא יגע בנו רע כל עיקר, ואז תשוב ההשגחה בנו עצומה מאד, ומפי אל עליון …

עתה החל בדרך המוסר להוכיח שכני סינים על פי השם וצום לעשות כל מה שיצוה המלך הנזכר שהוא שלוח אליהם מאתו. והודיעם שדרכיהם אינם ישרים בעיני השם וצום לדרוש את ה' בחפצו כדי שיחיו. והזהירם שישמרו פן יפרץ בם. ועניין עזה שהוא כתוב בה"א הוא המזל כלומר פן יעזבם תחת ידי המזל והוא בלתי השגחה שכלית. ואין פרץ רב ועצום ממנו כי אש היא עד אבדון תאכל ר"ל עניין הסתרת הפנים משכלי בני אדם והיא פקידת עון שר סינים וחטאת עמו כלומר שכחת הכח המנהיג האיברים והיותו נעזב ביד המזל וביד הטבע והמקרה.