הֲכָנָה

… סוד מועד אשר דרכו י"ה יה"ו י"ה אהו"י. והעניין זמן חרות וזמן תורה וזמן שמחת תורה. הנה לך חרות ותורה ושמחה ושמחת תורה. ודע שגם חרות מכלל ג"כ, שכן רמזו בסודו רז"ל חרות על הלוחות, אל תקרי חרות אלא חירות. ודע שעניין שם מועד הוא מורה על הכנה וכן קדש וכן זמן, הכל כוונה אחת שווה, והוא לעדות על הכח האלהי הפעל מצדו בפועל, ובכח מצדנו. כי מועד מלשון "ונועדתי לך שמה" (שמות כה' כב') ותרגומו ואזמין מימרי לך, וכן קדש "וקדשתם היום ומחר" (שם יט' י') ותזמנון וזמן ידוע. …

… חיים באמת בעצם כי הם במקרה בגוף, הנדבק אל חיי המציאות העצמיים במקרה, והוא חי באמצעותם אע"פ שהוא מת בבחינת עצמו. כגון הרואה על דרך משל שהאור נמצא בעולם תמיד ביום, והעין חשוך בבחינת עצמו ואינו רואה מעצמו, אבל יש בו הכנה אחת והיא רוב זכותו, ומצדה הוא משתתף עם הדבר הזך הבהיר המאיר. ושם ההכנה כח הראות, והכח ההוא אמצעי בין האור המאיר ובין העין הזך שהוא בלתי מאיר מעצמו. והכח ההוא אמצעי הנפעל ונברא כעין הכח, כלומר הוכן לקבל אור המאור מובדל מן …

… להזכיר בזה הפסוק השני עניין כולל ומופלג במדות, והוא שממנו יובנו סתרי כל המצות. ואומר שהאדם המורה על שם המין בכלל ההשגחה הכוללת אותו תחילה היא טבעית כלומר שבזה המין אישים מוכנים לקבל כח ההשגחה השכלית בטבע. וזאת ההכנה במין בכלל נחלקת למדרגות רבות. וידוע כי זאת ההשגחה שכוללת כל המין לא יתכן שתוציא כל המין מן הכח אל הפועל עד שלא ישאר איש מהמין שלא ישכיל. אבל עם היותה כוללת כל המין, והמין אישיו הווים ונפסדים, ואשר עברו מהם אין להם מציאות. והנמצאים …

ואמנם שאר ההכנות נחלקו מפני שהן הכנות רבות והן דרכי המדות האנושיות. וזה מפני שיש מהם טבעיים ויש מהם הרגליים. וכבר נאמר על הטבעיים שמדות הנפש נמשכות אחר מזג הגוף וההרגליים יקבלם האדם מן השוכנים איתו בבית או משכניו או מקרוביו או מאנשי עירו. ויתכן לתקן בם הטבעיים אם לא …

… אם כן שיתביישו מן השכינה השורה על ראשם תמיד. וכבר אמרו איזהו צנוע זה הנפנה בלילה כדרך שהוא נפנה ביום. ואמרו הצנוע מכסה טפח ומגלה טפח. והצניעות היא מדת החסידים השלמים. כי מי שאינו צנוע הוא דומה לבהמות, ואין לו הכנה לקבל השכל האנושי וכל שכן השכל האלוהי. וכן כתיב "ואת צנועים חכמה" (משלי יא' ב') ונאמר "והצנע לכת עם אלהיך" (מיכה ו' ח'). סוף דבר שמדת הצניעות היא כוללת מדות טובות ומעולות תחתיה, והשמות מתקבלין בלחש ובצנעה מצנוע לצנוע. ועניין אמרם ועומד בחצי …

ועל זה אני מעוררך אל צורת ההזכרה ואל חכמתה עד שלא תחסר ממך כוחה בע"ה. ושים לבך להבין ולהבחין כל מה ביארנו אליך בעניין. הנה כל עת אשר תרצה להזכיר שם משמות הקדש או שם בן ד' עם כל נקודיו או שם בן י"ב שהוא משולש המרובע, כלומר שהם ג' פעמים שם בן ד', או שם בן י"ב שהוא עוד י"ב שמות שלמים ומצורפים וגם יקרא משולש ומרובע, או שם בן מ"ב שהוא משולש י"ד והוא מתגלגל על סוד י"ג שהוא ז"ו, או שם בן ע"ב הנזכר היוצא מן כ"ו על דרך התוספת, כמו שאודיעך כל אלה הדרכים לפנים בעזרת ה'. אתה צריך להכין עצמך ההכנה הראויה לזאת החכמה הנבואית האלוהית והיא זו.

אבל עתה אקצור העניין פה ואשוב להודיעך כוונתי בהכנה שאתה צריך להכין עצמך אליה, כשתרצה להזכיר השם, שבעבורה הקדמתי זו ההקדמה, כדי להודיע בה בכלל בקצור דברים, שהמחשבה כדמות צורה לאות, והוא כחומר לחושק, והחושק כחומר לציור, והציור כחומר לשכל האנושי, והשכל האנושי כחומר לשכל האלוהי, שהוא …

ואחר שתמצא ההכנה הראויה לנפש שהיא הידיעה במחשבת ציור עיון האותיות, ויחשוב המצייר בם כאילו הם מדברים עמו כאשר ידבר איש אל רעהו, וכאילו הם בעצמם איש בעל דבור שמוציא מפיו דברים. והאיש ההוא יודע שבעים לשונות, ויודע כוונה ידועה מכוונת בכל אות ובכל תיבה. וזה השומע מצייר להבין …

ועל כן ראוי שתדע שסוד ההזכרה, בהיות שם ידיעה קודמת חזקה וחשוקה אל המזכיר עד שלא יחשוב בדבר זולתה, ויהיה נקי מהבלי העולם, ומחשבתו בשם ועם השם זכה ברוב ונקיה, ורודף וחושק להדבק בסבתו עת מן העתים, ואינו מוצא בעצמו שום מונע משום צד, ואחר כל זאת ההכנה השלמה הוא מזכיר. הנה נודע לך שזה דומה למי שהמלך שלח אחריו ורוצה לדבר אתו על כל פנים, שהנה המלך חושק לדבר אתו יותר ממה שהוא רוצה לדבר עם המלך ועל זה אמרו חכמינו ז"ל "יותר ממה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק" (פסחים קיב.) "והתקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין" (אבות ד' טז').

כשתרצה להזכיר שם בן ע"ב אחר ההכנה הנזכרת אתה צריך לתקן עצמך להיותך במקום מיוחד להזכיר סוד שם המיוחד ולהיותך מופרש ומובדל מכל חי מדבר, וגם מכל הבלי שותפיו, שלא תשאר בלבך שום מחשבה מהמחשבות הקודמות האנושיות ולא טבעיות ולא הכרחיות ולא רצוניות. וכאילו אתה האיש אשר נתתה גט לכל ציורי העולם השפל אשר נתנו האיש אשר עשה צוואה בפני עדים וצוה להשגיח באשתו ובניו והובאו לזולתו, והוא סגר לעצמו כל דין והשגחה והעבירו ממנו ועבר והלך לו.

… שהוא כיוון בו באמצעות ספרו, הנה יצאה כוונתו לפועל אחר שהיתה כונתו בכח. ואם לאו היתה לבטלה עד שיגיע הפועל, ואם לאו ימנע מצאת שום איש מבני אדם מכח לפועל במה שכיוון כבר. ואין ראוי לקרוא הכח ההוא בשם בטלה, אבל ראוי לקוראו בשם הכנה. ועל כן נאמר אנחנו שנתינת צורה באותיות, ואע"פ שהם אורות מוסכמות ולהם שמות מוסכמים ומספרים מוסכמים, הנה הם הכנות דומות להכנות הטבעיות. וראוי להאמר עליהם שהם עניינים יותר מעולים מן העניינים הטבעיים, ואעפ"י …

ועל כן ראוי שתחשוב שמכלל פעולות השם היא ג"כ זאת ההכנה אשר הכינה השם להיות מוסכמת. כי הספיק לו בהכנת הסכמה לבד, שאם ראה שאין ההסכמה מספקת היה מטביעה, ולא היה מכינה על דרך הסכמה. ואחר שהדבר כן וזו ההכנה היא כוונה אלוהית ג"כ היא המשל המשלמת מציאות האדם. ואין דבר מן הדברים הטבעיים כל …

ואמנם יש לבני אדם מדרגות רבות יש מהם בהכנה טבעית, יש מהם בהרגלות. והטבעית וההרגלות השלמות הם מכוונות בהכנה קרובה מאד לקבל השפע הנבואי. וכל מה שהופסדו מהכח, הורחקו מהשפע, ומפני היותינו קרובים אחר הכנת לב טוב אל השפע ההוא, והאותיות שהם חומר הדבור לאמצעיים בינינו ובין השפע כדי מחשבותינו אליו, רבים המה הנשפעים הנמצאים עם הנפש, היא רואה על יד אמצעים כי ארמונה טיט ורפש.

… ענין היות התורה כתובה באש שחורה על גבי אש לבנה זהו במציאות. ובאדם אש על גבי אש, צורה על גבי צורה. שכך הם צורת המרכבה, וכך הם בשני היצרים. שחורה חשך לבנה יום, מדת יום מדת לילה, רוח לב השנה, לב רוח השנה. וכל זה הכנה בעלמא לקבל הדבור. ואמנם סוד קבלת הדבור האלוהי הוא ענין משותף בין מדת הדין ומדת רחמים. שהדבור ההוא כדמות ל"ב ל"ו, גם הוא בקולמוס. ואומר "הלא הוא כמוס עמדי" (דברים לב' לד'), שעניני קול כמוס וסמך ועי"ן לעדים על זה, וסוד …