הַיּוֹדֵעַ וְהַיָּדוּעַ

… מגלה בגימ' שהדבור היה ברו"ח הנאמ"ן וענינו ברוח הקדש. והסוד בו ברוח הקדש בו ברו"ח חכמ"ה ובינ"ה דבר יי' עמכם. וכן אמרו בתרגומו ממל"ל עם ממל"ל הוא בגימ' זכ"ר ונקב"ה. והוא כסוד דבוק ידיעתם בידיעת השם המיוחד שהיודע עם הידוע דומים לזכר ונקבה וכן המקיף והמוקף וכן המדבר עם השומע. וזה כי המדבר מוציא קול ומכניסו בחורי אזני השומע ותולדת הקול עם נקבי האזנים יקרא שמע וימצא נשוא בכח באזנים וכשיפעל בם הקול ויכניס רוחו הדברי בתוכם ימצא השמע נשוא בפעל. והנה הקול והרוח הדברי אינם גופים …

… כמו שתשמע על זה הערה בראש חלק ג', בעניין סוד סתרי תורה בע"ה. ותדע לך כי האותיות מגלים המוסתר ומסתירים בו הגלוי בסוד צרופי ההויות, אשר חלקיהם ג', ומהן הבן השבח האמתי. והנה היודעם נקרא בשם "צפנת פענח", ועל כן נקרא היודע בשמם בבחינת שכלו, כי גם הידוע נקרא בשמם. ואמנם השבח אשר תשבח לשם במה שתמצא מסודותיו, הוא שתשכיל כל סוד וסוד. והוא השבח האמיתי אשר בחר בו השם ית', ובעבורו בחר בנו ג"כ ובו קדשנו והבדלנו מכל עם ורוממנו מכל לשון והקריבנו אליו להיות לו לעם סגולה …