הַשֵּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי

ותדע לך כי השכל אשר באדם בכח הוא השכל אשר נמצא בו בפועל, אלא שזה האיש לא השיגו ולא הכירו בשפעו, וכשיכירהו אז יקרא משכיל בפועל, אבל טרם שישכילהו יקרא משכיל בכח. והשכל ההוא האנושי החמרי אם כן כבר תקראהו כח, כלומר שיש בנפש הכנה אחת להשיגו. אבל צריך שתייחסהו אל עין הנער היונק אשר עיניו פקוחות והאור שופע עליהם בפועל והוא אז רואה האור בכח ורואה הדבר הנראה בכח אך לא בפועל. וזה משתי סבות, אחת מפני לחלוחית העיניים …

עניין זה הסוד המופלא הוא נעלם מאד מאד מכל החכמים שדברו בציורו מדעתם ר"ל מהדעת האנושי. ולא השיגו אדם מעולם באמתתו כי אם הנביאים לבדם ע"ה שהשיגו דבר זה כאשר הוא וקבלוהו מהשם והכירוהו. ואמנם אנחנו שמענו הדעות הרבות אשר נחשבו על הקדמות ועל החידוש, ועל כן אנחנו נכתוב תחילה על שני העניינים …

ואחר זה אשוב לדבר בעניין החלוקה הראשונה ואומר כי לפי השכל האנושי לא יתכן להיות העולם לא קדמון ולא חדש, בהיותנו חושבים שם קדמון על זמן שעבר מדובק בשנים מורים על חזרת חלילת הגלגל פעמים אין תכלית למספרם. שהזמן אשר עליו נחשוב הקדמות אינו אלא מספר תנועות הגוף המתגלגל בסבוב, והרגעים הם חלקי השעה, והשעות הם …

ומאלה הדרכים שזכרתי לך תבין הדבר שחברתי אל ההקדמה ולא אצטרך לפרשו אחר זה, אלא שאודיעך בכלל ששלשת החלקים בטלים והאחד לבדו אמת. והוא שהתורה בלא ספק נגליה אמת גמור ונסתריה אמת מוחלט, ושניהם דבר אחד יחד באמתתם. והבן והשתכל בזה הסוד מאד ובדבריו אחד אחד ותדע ותשכיל ממוצא דבר הציור הראוי לציירו לפי כח השכל האנושי, והראוי להאמינו לפי שפע השכל האלוהי בשלשת העניינים שרמזתי. והם חידוש העולם וקדמותו, ומשלי התורה החדשה והקדמונית, וגלויי התורה ונסתריה. וידעתי שתבין כוונתי אם תרצה להשתכל בספרי ההשתכלות כראוי לך, ותעיין בו העיון שאתה מחוייב לעיין בענייניו.

… מלמעלה: וארא כעין חשמל כמראה אש בית לה סביב ממראה מתניו ולמעלה וממראה מתניו ולמטה ראיתי כמראה אש ונגה לו סביב". הנה כבר אתה רואה שהוא זכר בכל מה שהשיג "מראה" פעמים רבות, כי הכל היה במראה הנבואה בלא ספק, והכל בהשגת השכל האנושי לבד תחילה, הנקרא משכיל הצורות הנקראות חיות, ואחר כן מכיר מהן הצורות ההוות הנפסדות, ואחר כן מכיר שיש לאדם לבדו מכל הווה נפסד צורת אדם נחלקת במעלה לשני חלקים, ומקבל שפע משני צדדים, ונקרא שפעו כבוד יי'. ועל כן אכתוב …

… והיכולת הוא בידו ותחת רשותו כרצונו, לא היה מן הדין לשפוט אותו בשום משפט בלתי המשפט הטבעי הנמצא לכל בעלי חיים, כמו שהוא עם בני אדם. ואמנם ההבדל אשר הבדיל השם בין האדם ובין שאר בעלי חיים הוא המחייב הדין עליו, והוא השכל האנושי הנאצל מן השכל האלוהי הנדבק בנו בטבע. ועל כן יתחייב ממנו אצילות הדין הישר אשר ממנו קשה וממנו רפה, וממנו בינוני לא קשה ולא רפה בערך אל זולתו, וממנו קשה ורפה ר"ל קשה מצד ורפה מצד, וגם זה בינוני בערך אל זולתו. והדן הוא השופט בשיעור ובמדה לכל …

… בספרים בעלות הצורות הכלליות קיימות בכללן והוות ונפסדות בפרטן, ואין קיומן בעצמן כי אם בזכות כותביהן. ואותם שבלבבות גם הן, אין קיומן בעצמן כי אם במשפיען והוא השכל הפועל אשר הוא הוא הנותן הצורות בחמרים, והוא הוא המוציא השכל האנושי מן הכח אל הפועל על פי התורה. כלומר על פי האותיות החקוקות והחצובות בכל לב ולב של בני אדם אשר הם כלים לדבור, שהכח הדברי מדבר בם, ומצייר בם כל הציורים בצירוף ובהמרה ובשקול הדעת ובמספר ובספור ובכתיבת ספרים, גם בנתינת צורות מלאכותיות …

ורבים מאלה האמונות המשונות איני יכול לפרטם, אבל בכלל הם מפסידים סדר השכל האלוהי וכוונתו. ואע"פ שהם מתקנים סדר השכל האנושי ומערכתו, ר"ל שאילמלא לא צייר הסכל לפי דמיונו ציור הגמול אשר יגמלהו השם ולא צייר עונשו המבהילו, היתה זה סיבה רעה להפסד כל הסדר הראשון. ואם היה הסדר הראשון מופסד לא היה אפשר שימצא הסדר האחרון. ומפני שלא יתגלה זה …

… ממנו מפני שהם עתה אצלו חדשים והוא רך במלכותו עדיין. וכאילו אין רזיאל רשאי לתת לו עצה מעצמו אבל מודיע לו שעצתו היא העצה שהודיעהו אלהי יעקב. ואמרו אביך ר"ל האלהים אשר הוא אביו, ועליו אמר אשר הביאך עד הלום. וידוע שבהתחזק השכל האנושי על כוחותיו אחרי מלכו עליהם לא יוכלו לעמוד מפניו. ועל כן אמר וכל גוי וכל ממלכה אשר לא יעבדך אשבית זכרם מן הארץ ואמחה את שמם מתחת השמים. שכל הכוחות אשר אינם מכלל עובדיו בדבקות מושבתים הם מהמציאות. וכן אמר כי כל ממלכות הארץ אתן בידך …

… רזיא"ל נכנס לו ערב לסבול כח הדבור ההוא הדמיוני וכל מקריו, וכבר ייעד לו שהוא לא יגיע שם חי. ועניינו הוא שסוד מהל"ך בורד"ל הוא מכל"ל הדבו"ר ויצר הרע אינו מגיע עד שם לעולם מפני שדבריו פרטים ואינם כללים, ודברי השכל האנושי הנקרא יצר הטוב דבריו האמיתיים כללים והמשותפים פרטים וכללים אך לעולם אינם פרטים לבד.

… מיהודה. וכל שכן בחשבי אני כי ישראל בניו ובתו ונשותיו ואבותיו ואמהותיו ואחיו וחמיו וצאנו וכל עניינם חקוקים בזה הגוף האישי, מהם גופנים ומהם רוחניים ומהם גופים ומהם רוחות. אבל אין זה מקום ביאורם. ונשוב לומר שרמז רזיאל עניין מה שיקרה לשכל האנושי עם הכוחות התאוויות שהם יושבי אי הראי כלומר שהתיישבו על ראות העיניים ובו קיומם בעודם נמצאים. וצוהו שלא יבטח בהם ושישמר מהם בכל כוחו הוא וכל הנמשכים אחריו שהם אנשיו. וצוהו שלא יקל עולו מעל צוארם, גם הזהירו לבלתי הכבידם הרבה …

… וצביון ויצא מן האמת, יוחרם עד שימותו ממנו כל הכוחות הרעות הבהמיות כדי שיטהרו הכוחות העליונות בו בסוף, וישוב החפץ והרצון והצביון אליו בכשרות ובטהרה. וכן צריך לדעת הכלל אחר שהודיע רזיאל שהוא האדם בכלל, כל דעתו וכל עצתו לשכל האנושי בכלל, שהוא המלך הקטן להישמר מן השטן שהוא המלך הגדול המושל בתחילה עליו. כי כח השטן על המלך הקטן.

… נשאר עם האדם בעולם הזה יותר זמן ארוך מוסיף האדם חכמה, ואם ייפרד אי אפשר להוסיף מעלה על מעלתו כי מה שראוי שהרויח, ומוליכו עמו בו מתלבש ומתפאר בעולמו והוא גמולו בין רב למעט, אלא שאין מונע לו אחר הפרידה. והנה השכל הזה האנושי בהתחילו לצאת מן הכח אל הפועל הוא רך וחלוש מאד, על כן אין לו כח לעמוד בפני מונעיו עד שיתחזק חוזק שיהיה ניכר בו. וזה דומה על דרך משל לנער שלומד פסוק אחד על פה כי בהיות ידיעתו בו חלושה ואע"פ שידענו עתה הנה ישכחנו מחר. וכל מה שילמדנו …