הַר הָאֱלֹהִים

… שמנהיג הצאן אל מקום המרעה הטוב ולפיכך בא בפשט דבריו בעניינים אלה זה העניין בעצמו. ואמר בו דברים כמספר מה שקרה לזולתו והתחיל לומר בענין זה, "ומשה היה רעה את צאן יתרו חתנו כהן מדין וינהג את הצאן אחר המדבר ויבא אל הר אלהים חרבה: וירא מלאך יהוה אליו בלבת אש מתוך הסנה וירא והנה הסנה בער באש והסנה איננו אכל: ויאמר משה אסרה נא ואראה את המראה הגדל הזה מדוע לא יבער הסנה: וירא יהוה כי סר לראות ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה ויאמר משה משה …

… והפשט אומר צאן. סוף דבר בין כך ובין כך הורנו שהנהגתו זאת שהנהיג מה שהנהיגו אחר המדבר עם בואו אל הר האלהים אחר המדבר, כמו שראוי לכל שלם לעשות שתהיה תכלית כוונתו בכל הנהגותיו להנהיגם אחר הכח הדברי עד שיושלם ויגיע אל המעלה האלוהית הנקראת הר האלהים ושמה חרבה. ומקומם של ראשיות המעלות הוא נקרא חרב או חרבה והוא שם נגזר מן עניין "וישם את הים לחרבה" כי שם הוא מן שממה וכן חרבה מן חרבה. והוא סוד להט החרב שהוא רהט הלחה הצריכה להתיבש בעת קבלת השכל עד שובה "כעין הקרח …

דע כי מלא"ך האלהי"ם הנזכר בשם שהוא הנוסע וההולך לפנים הוא הדבר השומר הדרך המושגחת להנהיגם בם. והוא אשר נראה למשה בתחלת מראותיו בלבת אש מתוך הסנה בהר האלהים ושמו מפורש עמוד האש המאיר הלילה ושני לו עמוד הענ"ן המאיר היום מצד השכינה, וסודו עמוד המס"ע ופעם יעמוד ופעם יסע. ויתגלה זה משני כתובים שנאמר "ויהוה הלך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך ולילה בעמוד אש …