הֲמוֹן הָעָם

הנתיב הראשון כולל הבנת קריאת התורה כפשוטה שאין מקרא יוצא מידי פשוטו. וזו הדרך שבה היא ראויה להמון העם אנשים נשים וטף. וידוע שכל אחד מבני אדם בתחלת הוויתו בילדותו ונערותו הוא מכללם. ואחר שיש בבני אדם קצת אנשים לומדים וקצת נשאר בלתי למוד כלל על דרך הכרת האותיות ונאמר על כל אדם "ועיר פרא אדם יולד" (איוב יא' יב'). הדין נותן שהנמצא בלתי למוד אותיות שימסרו לו קצת קבלות עד שיהיה בעל אמונה מקובלת ואשר יגלגלוהו תוך גלגלו יניעוהו תוך גלגל הפשט עד שיראה כאלו למד וידבק במה שקבל ממנו כמו שידבק בו מי שלמד פשטי התורה כדי לכבשו תחת הנתיב הזה הראשון:

לפיכך כל משכיל חייב להשתדל בלמוד ולהרבות בעיון המושכל והמקובל התוריי הנעלם מהמון העם, בעבור שתגיע לו הידיעה שבעדה לומד בפעל. ובא בדבריהם ז"ל בגמרא שבת פרק כלל גדול. אמר ר' שמעון בן פזי אמר ר' יהושע בן לוי משום בר קפרא, כל היודע לחשוב בתקופות ומזלות ואינו מחשב עליו הכתוב אומר "ואת פועל …

… המושכלות על המקובלות התוריות ויבואו לידי הריסה. כי בנין נערים סתירה וסתירת זקנים בנין. וכבר אמרו חז"ל תלמידי חכמים כל זמן שמזקינין חכמה מתוספת בהן, שנאמר "בישישים חכמה ואורך ימים תבונה" (איוב יב' יב'). אבל עמי הארצות כל זמן שמזקינין טפשות מתוספת בהן, שנאמר "מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח" (שם כ'). ואמר "ודלא מוסיף יסיף ודלא יליף קטלא חייב" (אבות א יג). ולא אמר מה ילמוד הלומד אלא סתם, שכל למוד מחדד השכל, והבטול מהלמוד נאמר עליו יום תעזבני ימים אעזבך …

… בהלכה הקב"ה אוהבן שנאמר "ודגלו עלי אהבה" (שם ב' ד'). אל תקרא דגלו אלא דילוגו. אמר רב והא דידעי צורתא דשמעתא והוא דלית להו רבא למיגמר מיניה. ואמר ר' אבא אמר ר' שמעון בן לקיש אם ת"ח נחש הוא חגרהו על מתניך ואם עם הארץ חסיד הוא אל תדור בשכונתו. אלו הן המרגליות שאין להן ערך והמורות על שלימות אומרם ועל מעלתם.

… זה נאמר שהשגת משה רבינו ע"ה בתחלת נבואתו היתה השגה מופלאת שבעדה התחייב להיותו שליח לפדות עם קדש מיד עם חול. והיה ראוי מזה הצד להיות בידו אות ומופת מצד השם לאמת שליחותו לארבעה מן הנמצאים בכלל בני האדם. והם חכמי ישראל והמוניהם וחכמי מצרים והמוניהם, ומלך מצרים היה מחכמיו. וצריך והיה לזה ההתאמתות לד' מיני מופתים. המין האחד מהם הוא לאמת לחכמי ישראל במופת מקובל אמתת מה שהשיגו מפי השם עד שיקויים אצלם השם הנקרא בשם זה חייב בגזירת חכמתו מרצונו שיהיו בגלות …

והמין השני הוצרכו אל שינוי חלקי הטבעים לפי הוראת הפשט אצל המון ישראל. והמין השלישי שהוא פרעה וכל חרטמי מצרים וכל חכמיהם הוצרכו לדעת על פי משה ואהרן שיש כח פועל למעלה מעל הכחות הכשפניות ובידו יכולת להכריח את כולם ולשנות כחם וטבעם לפי צרך השעה. והמין הרביעי הוצרכו אל הבאת …

… אצלנו יהו"ה ששמו כשם רבו. או שהצורות כולם מפעולות השכל הפועל והוא שרו של עולם אשר זכרוהו החכמים תמיד. וידוע שהכח הנעלם אשר הוא הפועל באדם הוא שראוי שיקרא בשם העלם מפני שהוא נעלם מן החושים והוא נגלה לשכל, הדין נותן להיותו נקרא בשם נעלם מן ההמון ונגלה לחכמים שהם נבדלים מן ההמון כהבדל שם משם, וצריך לכל מי שמבקש לדעת אמתת זה השם באמת, עד שיתקרב אל מי שנקרא בו. ושאמר עליו לנו "זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר", שיבדל מן ההמון תכלית ההבדל. ועם היותו אתם יורה לרחוק …

ואחר שהודעתיך לך כל זה הנה נתלה בין עניין ההשגה ואין ראוי שתמשך בה אחר קצת מחשבות המנהיגים מפני היות המתנהגים על פיהם אישים רבים ועמים כוללים ואפילו אם רב מרבבה כי האמת אין מדרגתה נתלית בריבוי עם, אבל במעט. ואמנם אם תראה אישים מועטים משלימים מה שזכרנו ורבים מרחיקים דרכיהם והולכים בהפכם הדין הישר נותן שתמשך אחר המעטים אשר האמת אתם ותתרחק מזולתם, ושיהיה איש אחד כנגד כמה אלפים ורבבות של בני אדם הדין הוא עם …

… הגלות עד שיגדל בגוף והיה בן פ' שנה ראוי והגון לעמוד בהיכל המלך. ולמד והתחכם עד שנתנבא ואז נתן הדין האלוהי לשלחו, ושלחו יתעלה. והיה מן הדין גם כן להודיעו שלשת מיני מופתים שהם מורגשים ומושכלים ומקובלים. המורגשים להשלים הצדיקים שהם טובי ההמון אשר ההמון נידונים על פיהם ומתנהגים מהם לפי הכרח כל קבוץ אנושי. כי אי אפשר להיות קבוץ במקום שאין השגחה מסודרת והנהגה מתוקנת, כי העדר הסדור הראוי הוא סבת פזור הקבוץ האנושי כמו שנודע מן המורגש והמושכל והכתוב …