הַשְׁגָּחָה פְּרָטִית

אם כן יהיה כח השם הנכבד מתפשט לפי פעלו ב[כל]איש ואיש מהמין זולת כחו בצורותיה אשר כולן אחת. ודרכו עם הכלל כללי ועם הפרט פרטי. והכללי ממציא ומשפיע ושומר מתמיד מה שהמציא והשפיע. והפרטי בפרטי כחלק בכל והכללי בכללי בכל בחלקים.

… א'ב'ג'ד'ה' והבאים אחריהם הכל יורונו סתרי התורה שנעלמו מן הפילוסופים עם סוד העבור הכולל מידת הדין מצד ויתעבר יי ומידת רחמים מצד עטרת תפארת לעמוסי בטן. ומאלה התאמת לבעלי הקבלה צדיק ורע לו שהוא רשע וטוב לו שהוא עניין מגלה ההשגחה הפרטית אשר הכחישוה הפילוסופים, וגזרו דין העדרה כי לא השיגו סוד גדול כזה לא יושג בשכל האנושי אבל גלתהו התורה בהעלמה חזקה.

ותדע כי שני המחזורים האלה הגדול והקטון מתנהגים על פי שם אדנ"י. בראשי"ת הזמני"ם והם פתחי רא"ש וזנ"ב וסודם יחד ז"ה מפת"ח ז"ה. על כן תמצא הראש ישר דבק אל זנב הפוך. כלומר אדנ"י מתחיל ישר בעיגול ינד"א הוא משלים הפוך ראה איך נגלה מהלך התלי מהשמות האלה. והוא סוד אמרו יתברך בכללו ובפרטיו ויותר מזה להודיע שהשגחת השם באישי מין האדם על צורת זרה ודחוקה ממחשבות הרופאים ומדעת הפילוסופים. ושהעניין האלהי עמנו כולו תלוי בשמותיו ית' וכל התורה כולה שמותיו מהם מצורפים ומהם נחלפים ועתה עיין בשמותיו אלה כפי סדרן פה ועיין במה שסודר כבר ותבין.

… יודיעהו עיקר סדורו ומערכותיו השלם בשלשת הדרכים הנזכרים אשר הם מסודרים אצל השם. ואע"פ שהם אצלנו בלי סדר לפי מיעוט דעתנו כי זה דומה למשפטי השם בהשגחה האנושית הפרטית שיחשבו הפתאים עם היותם פילוסופים מן האומות, שהשם בלתי משגיח בפרטים, בראותם רשע מכתיר את הצדיק וחסיד ונביא עניים וסכל ונבל עשירים. וכל זה מסודר מהשם בלא ספק בסדר נכון ושלם. ואנו עיורי רוח וסומים מדעת ונבקש לשפוט את שופטינו. כן עניין הפתי ההוא אשר לא ידע דרכי הקבלה ומלמדים …

ובזו השנה נשלם חבורם ובשנת מ"ט יותן לשקר מ"ט כי זמן הוגבל בו נשמט "כי באש יהוה נשפט" (ישעיה סו' טז') להשגיח בכל פרט ופרט על פי חשן המשפט ולפיכך ישוב לדרך המשפט. ונאמר כי הרואים דברינו דין עליהם לזכותינו ואפילו אם יועילו מכל ספרנו דבר אחד לבד. וראוי שכל משכיל יתעורר מן הפשט אל הנספר הנסתר בין שנקדנו עליו בין לאו ואז ידע למה היה המופת הראשון …

ועתה אשוב לדבר בכלל מה שאמרתי בז' פרשיות. והוא כי מה שבא בפרשת יתרו מעניין מתן תורה ומה שנקשר עמו לפני עשרת הדברים ואחריהם הכוונה בו להודיענו אמתת הנבואה ומהותה, ואמתת ההנהגה וצורת ההשגחה הפרטית והישראלית והלויית והכהנית. ולהודיענו הבדלתה מכל ענייניה ולהביאנו תחת כנפי השכינה על הדרך האמתית לא כפי הדמיונית. שאין ספק שכבר התבאר אצלנו שאין הנבואה באה לשום מתנבא באמת כי אם על דרך צירוף האותיות עם ידיעת דרכיו ונתיבות מערכותיו …

… למינה", וכן על כל בעל חיים נברא נאמר עליו לשון כלל המין, כאשר נאמר גם כן זה הלשון על כלל הצמחים באמרו "תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו". אמרנו כי זה הוא להורות על ההשגחה הכללית שעליהם, ולא על הבריאה לבד. ואמנם באדם ההשגחה פרטית בבריאה מאמרו "נעשה אדם" ולא אמר יעשה אדם מן הארץ, ולא תוצא הארץ. ואע"פ שכבר אמר אומר "תוצא הארץ נפש חיה" זו נפשו של אדם הראשון, שנאמר "ויהי האדם לנפש חיה", וכן כתיב בבראשית רבה.