הֶעְדֵּר

13 הפניות ב־7 ספרים

אמרי שפר

עמ' קכד§346

ואחר זה תדע באמת כי נתלו על השם המפורש הברכה והקללה והטוב והרע והחיים והמות ואלו שלש מדות נמצאות מהשם ית' תמיד באות. והן הטוב והברכה והחיים והתורה מלאה מהם והם הייעודים שיעדום הנביאים תמיד להולכים בדרכי השם. והנה שלשת ההעדרים שכנגדם אין להם מציאות כי אם בכנוי שמות בלבד והם הרע והקללה והמות ואינם נמצאים כי אם במחשבה.

עמ' קכד§347

והחכם (הנזכר למעלה) אמר בהגיון בספר המאמרות בשער השלישי כי המקבילות ארבעה מינים. שני המצורפים ושני ההפכים. וההערר והקניין. והמחייבת והשוללת. והביא משלים על פירושם ואמר המשל למצורפים הכפל והחצי והמשל להפכיים הטוב והרע. והמשל להעדר ולקניין העיורון והראות. והמשל למחייבת ולשוללת, אמרך זייד (שם פלוני) יושב זייד אינו יושב, אלה

עמ' קעג§559

דע אתה האיש המשתכל בחכמת הקבלה כי חכמת הטבע לפי דעת כל פילוסוף היא כוללת כל העניינים המורכבים מחומר וצורה. ונקראו ראשיות הטבע החומר והצורה והאין הנקרא העדר הצורה מהחומר. ואין מקשה עליהם בזה ולפיכך אמרו כי השמים מורכבים מחומר זולת חומר הארץ ומצורה זולת הארץ. ושמו השמים בעלי קיום עצמי בכלל ובפרט. והארץ כלומר חלקי הד' יסודות בעלי הויה והפסד והדין אתם בכל זה. ועוד אמרו כי

מפתח החכמות

עמ' נט§64

ה' חמשה ו' ששה ה' חמשה, מנה הכלל ותמצא אמיתתם הוי"ה והנה סודם בראשי"ת והוא ש"ם הקד"ש. דרך אחר בראשית בגימטריא בראשי שנים כי בכל ראש השנה העולם נדון. ועוד בשני ראשים והוא סוד בית ראשית והם החומר והצורה, ומלת ברא תורה על העדר שגם הוא יאמר עליו שהוא התחלה במקרה. אבל החומר והצורה הם התחלות בעצם, ואמרו אלהי"ם בכל הבריאה תורה על סוד המדה המהוה לכל והוא דבר כולל וקראו שמה מד"ת הדי"ן. והיא מד"ת הנבוא"ה בלא ספק הפוגשת בכל מי שמבקש להתנבא תחלה לדון דינו אם יזכה לה

עמ' עה§71

לצדיקים ולרשעים, תחית המתים לצדיקים בלבד. ועוד נאמר שם צדיקים אפילו במיתתם קרואים חיים, ורשעים אפילו בחייהם קרואים מתים. והנה הצדיקים אצלם כל הכחות השכליות וחייהם, הם בם בהמצאם בפעל ומיתתם היא בעודם בכח. כי שם מיתה כשם העדר לפי ענינו. והרשעים עם היות להם מציאות שזה הוא ענין היותם חיים, הנה הם מתים וכאלו נעדרו. כי מה הבדל אצל כל משכיל בין מי שיעדר היום ובין מי שיעדר מחר או אחר כמה אלפים שנים, אחר שתכליתו הוא מחויב להעדר. ואם כן אין

מפתח הספירות

עמ' סד§58

בריחת הבריאות מפני החולי ובריחת החולי מפני הבריאות. וכן סוד כל ההפכים וכל העדר וקניין כמו הסרת הקרירות מהמים בהגיע אליהם החמימות, והסרת החמימות בבוא הקרירות. וכן בכל גוף נושא שני הפכים עת לזה ועת לזה, אך העדר הקנין אע"פ שדומים להפכים אין דינם שוה. וזה כי העיורון והראות שהם העדר והקנין אינם שני כחות נמצאים לעתים נתחלפים בנושא אחד כמים שמתחלפים לחום ולקור כמה פעמים, ויש ביניהם אמצעי והוא הפושרים. כי הראות הוא כח נמצא שהעין נושאו אבל אין העיורון

עמ' עא§67

ראשון. ושלשת בתי דינין אלה רמז לשלשה עולמות שההשגחה בהם אחת בעלת שלש צורות. והשנים כ"ו והג' מל"א והוא רמז "ישלח מלאכ"ו לפניך". והשחיטה היא מורה על הפסד צורת הוית גוף הפרה בהעדר חייה ממנה. והשרפה בכללה היא מורה על העדר צורת הרכבת גופה לשעתה והשתנותה אל קרבת החמר הראשון פתאם בכח האש הטבעית. ואסיפת אפרה אשר נשתתפו אתו שלשה מינים בשריפתה והם, עץ ארז ואזוב ושני תולעת, על ידי הכהן המשליכם אל תוך שריפת הפרה, מורה על קיבוץ החמר הכללי הצריך לטהר

מפתח התוכחות

עמ' לט§38

ההפכיות. כאמרך הין על דבר אחד במחשבתך הראשונה ומיד לבך מהפכה אל לאו, או לאו קודם להין שהוא הפך מקדימת הין ללאו. כן יש לפעל שני מינים ראשונים לפי מרוצתו אחר מה שהיה תלוי בכח. והכח יאמר על מציאות יכולת, והעדר הכח יאמר על חסרון יכלת מהפעל. כראות והעורון על דרך משל, שהראות כח נשוא בעיניים, והעורון הוא העדר הראות ואינו כח נשוא בעיניים. וכן תאמר על המחשבה בכלל שהיא כח נשוא בלבבו של החושב. והנה לפעמים יאמר על האיש החושב שהוא חושב בכח, והוא

חיי הנפש

עמ' קסו§250

צורתו, כדי שלא יאמר שנברא לבטלה. שעל זה נמצא החום באש מצד היותו שורף בטבע לעזור אל חבריו בשנוי הצורות ובהתחלפם במהירות. כי כבר התבאר במופת שההויה הפרטית סבת ההפסד הפרטי, וההפסד הפרטי סבת ההויה הפרטית. והתחלות הטבע הן שלש, החמר והצורה וההעדר המחובר לחמר הפרטי הנמצא מפני הצורה אשר הוא מחליף צורותיו תמיד בפשטו צורה ולבשו צורה. והצדיק שמעשיו טובים אך לא נתחכם ואין בו כח להנהיג כליו שמשתמש בם בחכמה מתעורר בטוב רוחו לגנזם, כי מתבייש מהם. כל שכן

סתרי תורה

עמ' לד§71

זה אין זה בשום פנים. כי מאין יתהוו הצורות המהוות צורות אחרות בחמרים, אם היתה זאת הצורה עומדת קיימת בחומרה. אך מפני הפסד זאת הצורה מן החומר הוכן החומר במציאות הצורה הזאת האחת לקבל צורה אחרת בהעדר זאת. כי ההתחלות ההוות הנפסדות הן שלשה, והן החומר והצורה וההעדר, והצורה היא אמיתת ההויה והיא ראויה להקרא בשם הטבע יותר מן החומר, והחומר הוא כלי לצורה, וגם הוא יקרא טבע מפני שם הצורה, ובמציאות שניהם כאחד יקראו גוף אחד מורכב משני מיני מציאות, והם החומר והצורה.

עמ' נ§90

ראשונות מפני מציאות הרכבת המזג הרע בלי שיווי למנוע כל הכח המקבל מקבלתו, אשר הוא במציאותו סבה ראשונה והתחלה להשכיל ההיולאני החומרי האנושי הנמצא בנו בכח ופעמים בפועל. וכל מעשה יש ארבע התחלות למציאותו ולהיותו. וההעדר שיקרא התחלה אינה עצמית כי אם במקרה, כי אין ההתחלות העצמיות האמיתיות כי אם שש, והן שש מדרגות נבדלות בעצם ובמציאות מעלה. ואלו הן, המדרגה הראשונה והיא העליונה שבכל המציאות היא מדרגת השם ית', והשנית מדרגת השכלים, והשלישית השכל הפועל, והרביעית

עמ' פט§150

שהטבע לא יעשה דבר לבטלה, והוא שכמו שנודע במופת שהמניע הידוע הוא מניע החומר לקבל הצורה, כן נודע במופת שהצורה ההיא היא תכין עוד החומר לקבל הצורה אחרת אחר צורתו הנמצאת בו עתה, אשר היא היא המכינתו לקבל זולתה אחר סורה ממנו ואחר העדרה, כי לא ימצא הוא ערום בלא צורה כלל. ואמנם בבחינת אמיתת עצמו הוא בלא צורה, ועל כן מקבל כל צורה. והנה כל פעולה טבעית תכליתה היא ההויה וההפסד, וההויה היא אמיתת הצורה, וההפסד הוא העדר הצורה. אבל החומר קיים

נר אלהים

עמ' לח–לט§47

ועל כן יש לטבע שלש התחלות. אחת, הצורה, והיא אשר בה יעמוד החמר במקום ובזמן. ושנית, החומר הנושא הצורה, אשר היא כח נשוא בו. ושלישית, האין המקרה, כי לולי ההעדר הנקרא אפס ואין בלי מה שהוא התחלה מקרית, לא היתה הצורה מתהוית בחומר. והגוף הוא כל דבר מורכב מחומר וצורה והוא הטבע השלם במציאות והצורה האנושית, ר"ל צורת הדיבור היא הצורה האחרונה שבכל הנבראים, ועל כן היא כוללת את כולן שהיא מורכבת מכולן וכולן ניטעו בה.