חָכָם

ראשית הדבור והתחלת החבור, לקבץ כל הצבור קבוץ החכם עם הבור, ולגלות לזה תכלית סוד העיבור, ולהסתיר מזה עניין צורת הטבור, ולתת לכל אחד מהם דרך עניניהם, ולמסור לאלה מפתח לפתוח שעריהם, ולקחת מאלה הנמצא עמהם עד אשר הראוי יקח חלקו, כפי משפטו וחקו, ויבדוק את בדקו, ויעיד על צדקו, והפכו תדבק לשונו לחכו, אשר לא ידע ערכו, ולא הפר את מלכו, לא במצרים ולא בעכו, ולבעל כרע את ברכו, כי שקר נסכו, ואשר ימצא בנתים, לפי הדרכים השתים, יערכו במערך יושר, כאשר בעיני כל איש יכשר, כי התורה אשר שמה ספר הישר, עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאש"ר.

ודע באמת שהמדות מתהפכות לקיצים ידועים בלי שנוי ותמורה מפני הנהגת הנבראים. והשנוי הוא לנפעל לא לפועל מצד הכרח ענין הנמצאים. וזאת היתה כונת החותם כדי להפך המדות שנמשכו ביניכם ממלחמה לשלום בכונה אחת מושכלת ומקובלת. וזה החבור הקטן הראהו בחסדך לרב הידוע ששמו בגמטריא חכ"ם. ואחריו הראהו למי שתדע שראוי לו כדי שיועיל ממנו רואהו וישמח בו המשכיל והיה זה שלום.

ואין ספק כי אחר אלה ההערות אשר העירותיך אליהם על פי סוד המצוה האלוהית הזאת ששמתיה לך בצורת יסוד לכל המצוות, תוכל לבנות אתה עליה ועל כל חברותיה בתים גבוהים ועליות מרווחים. כי זאת היא דרך יי' לכל חכם. דע שהרבה פעמים יבקש מי שהשיג דבר מן העניינים הנפלאים להורות על מה שקבל, ועל מה שהשיגו אצלו בכתב או על פה, וימצא מונעים רבים מזה. וזאת היתה כוונה אלוהית לבלתי עבור המשכיל הגבול אשר נפלו הראשונים, אלא …

ואחר שהודעתיך מה שהייתי מחוייב להודיעו לך מצד אהבתי האמת והאמונה המושכלת, ומצד רצוני להועילך בדרך החכמה, אינו נשאר בעדי עניין תועלתך ואם ישאר בעדך, האשם עצמך ולא זולתך. כי מי שחוטא לעצמו הפסדו בעצמו ולא בזולתו. והסכל כשיכשל יאשים זולתו ולא עצמו, והחכם לא יכשל, ואם יכשל עת מן העתים במקרה יאשים עצמו ולא זולתו. על כן בסמכי על טוב שכלך אגלה לך קצת סודות ורמזים שהם פלאות חכמה ב"ספר יצירה" על דרך ראשי הפרקים ואתה תבינם מדעתך בע"ה.

… יבין לאשורו", ולא יאמין עד שיבין מה מאמין. ואם אמונת הדבר ההוא בלתי אפשרות תבונה והוא חיוב אמונה יאמין וידום. ואם הוא באפשרות תבונה יחקור עד שיבין, ואם חקר ולא הבין ואינו חיוב תורה יזהר מהאמין הבלים. ואם היו האומרים הדבר חכמים ידע שלסוד אמרו מה שאמרו, ובמשל וחידה דברו. כי הנה פתאים רבים יאמינו עניין הבריאה כפשוטו, ולא ירצו להאמין כי אם אדם בורא נפשות רבות קיימות לעד, הוא יותר מעולה מבריאת גופים הוים לשעתן ונפסדים מיד.

והנה תדע כי כלי המשגל היו מספיקים להמצאת המינים הנולדים מהם, אך בעבור שהן צריכים אל עזר אחר נתן להם העזר הראוי, וכן כלי המחשבה היו מספיקין להשגה, אלא מפני שהם צריכים אל עזר המציא להם השם העוזרים כולם, וכן האיש השלם היה די לעולם אך לא ימצא בלא עוזרים, ועוד יתהווה ויפסד, ע"כ נתנו לו כל עוזריו והוכנו כוחות אישים באישים להמציאו אחר התהוות האחד העתיד להפסד, כדי שלא יחסר בכל דור ודור איש שלם אחד או רבים, שאם זה היה חסר היה המציאות האנושי לבטלה, ולפיכך נמצאו הצדיקים והחסידים והחכמים והנביאים והדומים להם כדי שיושלם העולם, ובהיות האיש שלם נשלם כל העולם הקטן.

וסוד הכפ"ל הוא סוד הכלל ורמזו קה"ל. ומפני שתבין כוונתי בקלו"ת אמסור לך קבלו"ת ידועות, מהם שקבלתים מחכמי הדור פה אל פה, ומהם שקבלתים מהספרים הנקראים ספרי הקבלה אשר חברום החכמים הקדמונים המקובלים ז"ל בעניינים הנפלאים אשר נזכיר בע"ה, ומהם שנתגלו לי מה' יתברך ובאו אלי מה' יתברך בדמות ב"ת קו"ל והם קבלו"ת עליונות. ולפי שכונתי …

ואמנם החכמים האמתיים ג"כ כוונה אחת לכולם, והיא זאת בעצמה. אלא שהורו מה שהורו בדרכים יותר עמוקים ויותר רחוקים להשיג הכוונה האמיתית מהם. כי אלה הג' מינים מן החכמה הם אשר כתבו מה שכתבו לשם שמים לפי הנראה מדבריהם, כלומר כיוונו להנהיג דורם והבאים …

ואמנם אין שום חכם מתאוה כי אם חכמה וכל המביא אליה, כמו שאין שום שכל מתאוה כי אם שכלות. וכבר תפול מחלוקת גדולה בין שתי הקצוות האלו. שהאחת בתכלית המעלה באמת, והשנית בתכלית הפחיתות בלי ספק. והמחלקת היא שהסכל ישבח ענייני השכלות ואע"פ שהוא לא יקראם סכלות, …

… בה המביאה לידי השגתו יתברך בקלות ומן הדומה לה הוא יוסיף פחיתותו עד שיאבד. כמו שנאמר "ואדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות ידמו" "אדם ביקר ולא יבין נמשל כבהמות ידמו" (תהלים מט'). ומפני שהקשו עלינו אנשים רבים, שהם חכמים בעיניהם ונגד פניהם נבונים, ואעפ"י שהאמת רחוקה מהשגתם אשר לא ידעוה מפני שלא בקשוה, הנה אצטרך להכריח עטי להודיע להם על פיהו אשר הוא כמליץ ביני לבינם בזה, איך הורחקו מהאמת, ואיך המה כתות כתות מהם טפות ועשב כצאן רועות. ומהם בלתי יודעות …

והחלק השני הוא הלכות הנמצא בלב לבד ואינו נמצא בפה. והוא רק מי שהתחכם לעצמו, ולא שפע עליו מכריח פיהו להוציא דבורו לפעל להשפיע לזולתו מחכמתו. וזה האיש החכם המיוחד, אע"פ שהשלים עצמו, לא עבד העבודה האחרונה ולא הוליד פרות מעציו, אך פיהו עיקר וערל שפתים הוא וגם לבו מהול. וכבר יש לו לעצמו גמול גדול כפי עבודתו.

… וחיבורם וענייניהם ולא יעמיק בם לא יתחכם לעולם. לפי דעת מי שמאמין שהחכמה באמתתה היא המביאה לבעליה לדעת אמיתת המציאות. כי זאת החכמה לבדה היא הכלי הקרוב לנבואה יותר משאר חכמות. ואמיתת המציאות כשידענה האדם מתוך מה שלמד מן הספרים המורים עליה יקרא חכם. וכשידענה בקבלה שמסר לו מי שידעה על פי השמות או מי שקבלה מפי מקובל יקרא מבין. אבל מי שידעה מתוך לבו על פי משא ומתן שנושא ונותן בינו לבין עצמו על מה שהגיע בידו מן ענייני המציאות הנחשב יקרא דעתן. ואמנם …