חֹק וּמִשְׁפָּט

… אבותינו עם השם. שהרי כשנגלה השם ליעקב בענין הסלם לא אמר לו אני יי' אלהי השמים ואלהי הארץ ולא כיוצא בו. אבל אמר לו "אני יהוה אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק". ואחר כך אמר לו "ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך". ומצותיה באו בה להבדיל זו האומה בחקים ומשפטים ידועים לה ונעלמים מכל האומות שהן מביאות אותה להבדל ולהקדש מכל עם בעבודת השם. והיא הדרך שידעה אברהם אבינו על פה לא בכתב. כעדות הכתוב האומר "עקב אשר שמע אברהם בקולי" וגו'. ובבא משה נכתבו הענינים ההם כדי שימצאו בכתב כמו שהיו על פה. …

… על קצת עניינים שהם מכלל סתרי תורה ומכלל טעמי מצות. לא מטעמי כולן כי מטעם אחד של מצוה אחת יובנו כמה טעמים של מצות רבות והפשט אינו סר ממקומו. כי אמת הוא בעניין המצות ואמת היה ואמת יהיה תמיד כל ימי עולם ותוחלת המצות והחקים והמשפטים אינה נעלמת אבל כל היא גלויה לרוב החכמים. ועל כן ראוי לקיים כל מצוה וכל חק וכל משפט כפשט. ואמנם גלוי הסוד וידיעת אמתתו הוא ליחידים תוספת מעלה על המעשה גם כן. ולפיכך מה שאמר בעניין מעקה וכלאים וחרישה והשעטנז וגדילים …

… תשלום הפסוק "השקיפה ממעון קדשך" וכו'. והתפלה "וברך את עמך ישראל ואת האדמה" וכו' בעניין המעשה. הנה בכל זה העניין גלה לנו ית' סוד הספירות, והחל מראשית בסוד א', ומ"ם באחרית בסוד י'. ואחר שגלה זה כלו אמר "היום הזה יהוה אלהיך מצוך לעשות את החקים האלה ואת המשפטים" וכו'. "את יהוה האמרת היום" וכו'. "ויהוה האמירך היום" וכו'. "ולתתך עליון" וכו'. ראה כמה מעלות טובות למקום עלינו וצונו לאמר "שמור את כל המצוה אשר אנכי מצוה אתכם היום". "והקמת לך אבנים גדלות" רמז לאותיות …

… הלשון ארבע פעמים בעניין הקללות כמו שגיליתי בסוד הרבוע והחטא תחת בטול השבועה בדין הארץ. ועל כן בתכלית "אז תרצה הארץ את שבתותיה" (שם לד'). ואמר בזה עוד "יען וביען במשפטי מאסו ואת חוקותי געלה נפשם (שם מג'). וסוד חוק ומשפט הוא שורש כל התורה "שם שם לו חק ומשפט" (שמות טו' כה'). ואמרו חז"ל שבת ודינים במרה איפקוד (מסכת שבת פז.). וחק לשון דבר חקיקת אמונה בנפש, כי זה חק הנפש. על כן התחיל לאמר "אם בחקותי תלכו" (ויקרא כו' ג'). והמצוות באמתתם "וחוקים …

… שדי תבינם". זה ביאור "לא רבים יחכמו" כלומר מונעי החכמה הם רבים. ואמנם אומרו "וזקנים לא יבינו משפט" הוא סוד גדול, כי עניין משפט הוא כבד מאד להבין אמתתו. והמצוה הראשונה שנצטוינו אחר החוק הוא עניין משפט, כאמרו "שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו" (שמות טו' כה'). ופירשוהו חכמי הקבלה ואמרו, שבת ודינין במרה איפקוד. ואמנם חק שבת הוא להעיד על הבריאה שכללה עניין חמר ראשון. ואמיתת מציאותו הוא חמ"ר מצו"י י"ש מאי"ן, הוא חמ"ר ראשו"ן, כי חמר העולם הוא המצוי הכולל כל המציאה. …

… לנו בחידוש דבר כפי מה שתשמע. ועל זה הסוד אנו אומרים ביוצר "המחדש טובו בכל יום תמיד מעשה בראשית". ואנו אומרים בכל יום שבו ראש השנה "היום הרת עולם". ואנו אומרים עוד "זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון כי חוק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב". וזה אצלנו סוד גדול מאד. והנה יום ראש השנה הוא יום ראש החדש השביעי והבן זה, כי כוונתי להסתיר ולגלות, ולגלות ולהסתיר. כי האמת עמוק מאד למשכילים כל שכן לפתאים, כי "פתי יאמין לכל דבר וערום יבין לאשורו" …

… והוא יגיד לך סודו מכ"ף לד"ם מא"ף לדי"ו, והפך עניינו ותכיר נסתרו. ואיני רשאי לכתוב זה מפורש מפני סכנת נפשות, אבל בראשי פרקים אודיעך זה שהנפיחה שבאפיך כפולה ומדלגת מדם לדם, וכן המשפט והחק מדלגים ממדה למדה. ותבין זה מן חק ומשפט שבהם העולם מתגלגל. ונראה לי שכבר גיליתיך כל טעמי תורה, והוא בעצמו אשר הבינו הרב ז"ל כמו שאמר, שכל כוונת התורה על אנכי ולא יהיה מסורה, והיא להרחיק ע"ז מהנשמה הטהורה. אלא שהוא לקח הטעמים וביארם כפי פשוטם, וזו הדרך מגלה חוקם …