חוּצָה לָאָרֶץ

… מתוך שמחה" (שבת ל:). וכן אמרו עוד "אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר" (שבת צב.). ואלה הם בלא ספק מדות ראויות להיותן קודמות לכל נביא, אלא שהן מדרגות. ואמנם הפכיהם לגמרי הם הם מונעיהם. ואמנם האומר  אין הנבואה שורה בחוצה לארץ אלא א"כ שרתה תחילה בארץ, הוא מאמר אמיתי, רק אין הדבר כפשוטו. שהרי אברהם היה בחוצה לארץ כשאמר לו השם יתברך "לך לך מארצך" (בראשית יב' א'). וזה היתה נבואה ראשונה לפי הוראת התורה, ולדעת הקבלה זה אחד מן הנסיונות, וכולן נאמרו לו בנבואה. …

וכדברי דעת סוד מאמר האומר לב בנפש כמלך במלחמה, ולא אמר נפש בלב, וסוד באר"ץ, בחומ"ר הל"ב שסודו עליון ותחתון. והנה טו"ב ור"ע וסוד חוצ"ה לאר"ץ נפ"ש שהיא זוה"ר האו"ר ושמה תה"ו ובה"ו. ואחר שתשרה שכינה בפר"ט שסודו פרגו"ד שהוא גו"ף צדי"ק תשרה בנפש שהיא חוצ"ה לאר"ץ. ומאלו הראיות המקובלות יש בידינו מהם בלי קץ. רק חכמת הטבע מעידה שהשכינה בכל מקום, ושורה על הראוים, ולא תשרה על מי שאינו ראוי, לא בארץ ולא בחוצה לארץ, בין לדעת הפשט בין לדעתנו שלא תשרה על מי שאינו ראוי, לא על לבו, ולא על נפשו וזה מבואר.