חֲקִירָה

7 הפניות ב־1 ספרים

חיי הנפש

עמ' מז§65

והרכבת אלו המהויות יחד ואיכותם אז תשתדל להגיע אל ידיעת תכליתם ואז תצליח את דרכיך ואז תשכיל. וצריך שתשים לך בכל אלו ההשגות כלים המשיגים את המושגים ויהיו לך לעדים ברורים בכל, שיעידו לך על מה שתחקרהו מהם בחקירה ובדרישה ובשאלה, "ודרשת וחקרת ושאלת היטב והנה אמת נכון הדבר" (דברים יג' טו'). ואז תדין על פיהם כל מה שתדין שאם לא תעשה כן ולא יהיו לך עדים נאמנים לא יעלה בידך דבר מכל שאלותיך באמת. אבל תהיה לעולם בכל שאלה מסופק ונבוך

עמ' מט§67

הנה כבר הורנו זה החכם כי יש מה שאפשר למצוא אחרי רוב חקירה שכלית ויש מה שנמנע למצוא אפילו אחר חקירה. על כן ראוי לחקור האפשר והראוי, ולהמנע מחקור הנמנע. "כבוד אלהים הסתר דבר וכבוד מלכים חקור דבר שמים לרום וארץ לעומק ורחב לב מלכים אין חקר" (משלי כה' ב'). ואמר "החקר אלוה תמצא אם עד תכלית שדי תמצא" (איוב יא' ז'). ועניין זה הוא שמה שיש לך בינך ובין השם בעניינך

עמ' נא§69

והנה המורגש והמושכל יודעו מעיון הנמצאים והמקובל יודע ממניין האותיות. ואלו שלשתם בצאתם לפועל הם ג' עדים נאמנים בכל מה שיעידו עליהם שהשיגוהו, ובלבד שתהיה עדותן נחקרת מאד. והנה הרבה פעמים יחשוב אדם בראותו דבר אחד פתאום שהוא כמו שחשב שנראה לו, כמו שראה אדם מרחוק מעט רוכב על סוסו לבוש הבדים וחשב שהוא רוכב על חמור או על פרדה והוא בלבוש המשי. וכן יקרה בשאר הרגשות לפעמים ועל

עמ' נב§70

ועם אלה הסבות שזכרתי שהחקירות עמוקות מאד, נמנעו רוב בני אדם מלדרוש ידיעת השם והתעצלו בבקשת החכמה, וקבלו קצת קבלות הכרחיות באמונה ועמדו בהם, ולא השגיחו במי שידבר בחכמה ובסודות ההשגה ובסתרי התורה, זולת מה שקבלו בקטנותם בימי השחרות והילדות. כמו

עמ' נג§71

ולפי זה העניין התבאר אצלך שרוב החקירה בחכמה היא עיקר החכמה, והכלי המעולה של השכל הוא השכל בעצמו ובו מרגיש המרגיש ובו משכיל המשכיל ובו מקבל המקבל, ובלעדיו אין כלי לחכמתנו. והוא יתחזק תמיד ברוב למוד ספרי הנבואה בדרישה, וספרי החכמה בחקירה, וספר התורה בעיון שלם.

עמ' קכב§170

מונעים, ואחר מותו בלתי מונעים לעד. והנה שם "תורה" גם כן הוא משותף, שהוא תחילה שם על אותיות כתובות ועל החומש כלומר "ספר תורה". ועוד הוא מעניין הוראה, כלומר שהוא מורה לכל אדם הדרך אשר ילך בה כל ימי חייו. אך באמת שמה האמיתי הוא מלשון חקירה ועיון, כי הוא שם פועל עומד מבניין הקל, כאומרך תורה תורים, תורה תורות, כמשקל תולה תולים, תולה תולות. כי שרש זה תל"ה, ושרש זה תר"ה. והוא מלשון עיון מרגל שהוא מחפש כל סתרי הארץ. כמו שבא במרגלים "התרים את הארץ"

עמ' קכט§184

אלא שהכרח המופת גזר להשכילנו לדעת, ששפעו ית' משפיע על כל נמצא, פרטי או כללי עצמי, או מקרי. שאתה יודע שאחר שהתבאר לנו שהוא הסבה הראשונה לכל, אי אפשר שלא נייחס לו כל מציאות דבר כללי או פרטי עצמי או מקרי. אלא שחויבנו לדעת בחקירה רבה מהו הדבר הכללי ומהו הדבר הפרטי ומהו עצמי ומהו מקרי. ונאמר לך שכל דבר שיוגדר ויוכלל תחת מין אחד מן המינים הנמצאים במציאות מורגש או מושכל, הוא הדבר הכללי. ואם הוא כלל שפל לא נחוש מזה בזה המקום לפי עניינו, שהנה הרגשנוהו והשכלנוהו. כי