חֶסֶד

… שמסוגל לדון דין עני ואביון, ולא שום מעלה זולתו) ואם אתה קורא ידיעת השם דבר אחר חוץ מזה לא נאמין דבריך. וכן ירמיה אמר כשרצה להודיענו ידיעת השם ואמר, "כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידֹע אותי" אמר בסופו "כי אני יהוה עשה חסד משפט וצדקה בארץ" והשלים לאמר "כי באלה חפצתי נאם יהוה" (ירמיה ט' כב').

והנה גלה לנו חפצו והודיענו שמעשה החסד והמשפט והצדקה הם ידיעת השם. ובם נדעהו ולא בזולתם. וכן אמר כל חכם וכן פירש. (עד כאן טענת "התלמודי")

ודע כי השם הזה הנכבד אמיתתו משולש. כמו שבא בברכה משולשת של ברכת כהנים ובקדושה משולשת, מלך, מלך, ימלוך. הוה, והיה, ויהיה. והם שלשת שמות הקודש מצורפים יחד כזו הצורה, יה, הו, הו, הי, הו, יה. וכן היה והוה ויהיה. וכן, וה הי, הו הו, יה, יה. ועוד כן יהיה, והוה והיה. ועניינו, יה, יה, יה, וה, וה, וה. והנו, יהוה, יהוה, יהוה. האחד נקרא אלהי אברהם. וסודו כנגד החכמה שהיא חסד שעשה הקב"ה עם אברהם אבינו שנעשו שתי כליותיו כשתי מעיינות חכמה מן המעין האחד שתה והתחכם. ומן השני שתה והתחסד. והחכמה מושכלת והחסד גופני מורגש.

והשני נקרא אלהי יצחק. וסודו כנגד הבינה שהיא כח הגבורה והיא מידת הפחד שהוא סוד היראה. והנה כח האהבה לאברהם כח הנדיב שהנדיב אוהב ואהוב. ומידת הנדיבות שהיא חסד נאהבת לכל שאין אדם בן דעת שלא ישמח עם הנדיב החסיד כי הכל מקבלים תועלתו וכדי לבחון מידת הגבורה התחייבה העקידה ליצחק אבינו.

השביעית שהיא הרביעית שמה גדולה והיא מדת החסד והיא מדת אברהם אשר דבק בה לאהבה. שנאמר "וחסד לאברהם" (מיכה ז' כ'), ובה נברא העולם ונתחדש ונבנה, "כי אמרתי עולם חסד יבנה" (תהלים פט' ג'), "כי חסדך גדול עלי" (תהלים פו' יג'), "וחסד יי מעולם ועד עולם על יראיו" (תהלים קג' יז'). ואלה השלש …

והנה המים לחים וקרים, וקרירותם מצד צורתם ולחוּתם מצד חמרם. והקר והלח אי אפשר לו להיותו חי, ואיך נמצאת נפש חיה מן המים. והמים מקבלים כח מן הירח והוא המאור הקטן וכנגדם נאמר ביום השני, "יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים" (בראשית א' ו'). ומדת המים חסד וסודו של"ג שתחת כסא הכבוד. הוא החש"ך שנאמר "חשכת מים עבי שחקים" (תהלים יח' יב'). והרמז בהשגתם אמר רבי עקיבא, כשאתם מגיעין לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים שנאמר דבר שקרים לא יכון לנגד עיני (חגיגה יד.).

… פרשה ופרשה בשני הדרכים שהן דרך החכמה ודרך הקבלה יהיה הרבה ואפילו אם הוא מעט מפני סמכנו על מה שקדם מן האריכות בשתי הפרשיות הנזכרות. ועתה נחל לומר לפי דרך החכמה כי האבות הן הן המרכבה ועדיהן מדותיהן שנאמר "תתן אמת ליעקב חסד לאברהם". ומדת יצחק היא מדת הגבורה ונקראת מדת הפחד האלהי שנאמר "ופחד יצחק היה לי" "וישבע יעקב בפחד אביו יצחק" והיא מדת הדין. ומדת יעקב היא מדת התפארת כי היא אמת ומדת אברהם היא מדת הנדיבות כי היא החסד. וכן כתיב …

… מִשְּׁמֹתָם עַל הָאֶבֶן הָאֶחָת וְאֶת שְׁמוֹת הַשִּׁשָּׁה הַנּוֹתָרִים עַל הָאֶבֶן הַשֵּׁנִית כְּתוֹלְדֹתָם". היא התולדה הפנימית וחר"ש וחש"ב לעדים. והנה ושמת שמות "אבני זכרון לבני ישראל" מדת הגבורה. "ונשא אהרן את שמותם" חסד מכאן, וכן סוד "לא תשא את שם יהוה אלהיך לשוא" מן ונשא בחשן המשפט ומעשהו וארבעה טורי אבן ושמותם. ואמרו "וְהָאֲבָנִים תִּהְיֶיןָ עַל שְׁמֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עַל שְׁמֹתָם פִּתּוּחֵי חוֹתָם אִישׁ …

… נ"כ הוא מ"ל ויהיה הסוד שזה השפע הנשפע מהסופר נכלל ועובר מא' לי' כלומר מן הראשונה שבספירות אל העשירית לה. פי' מן המחשבה אל צדק ובהן תהיה מחשבת האדם צדקת כלומר כשתולד מהמחשבה חכמה, וממחשבת החכמה תולד בינה וממחשבת החכמה והבינה-גדולה שהיא מדת החסד ויתגדל החושב בם ומכולן גבורה ויגבר כח החושב שהוא החושב שהוא הסופר הספירות ותולד מהן האמת. מיד התפארת מתגלה בחזקה ומביאה את האיש המשיגה להתפאר בה ולהתפאר בנבואה על פי האמת, אלא שהנבואה היא מדרגת השגה בעצמה …

… והמשפט היא מדת יצחק ושמה מדת הדין והיא דומה למדת הנפש המהוה את כל הגוף ומתכונת תאריו כמדת אלהים המהוה את העולם כמו שהתבאר בראשית היצירה. ועל כן נרמז אמרו בכל נפשך. ומשפ"ט שוה עם הנפ"ש ה' נפ"ש ו' משפ"ט. והשלום הוא ענף נמשך ממדת החסד שהיא מדת אברהם אבינו ע"ה. ונרמז באמרו ואגדל"ה שמ"ך שמספרו כ"ח השלו"ם שואל חסד ילבש החסד. וכן רמז ואעש"ך לגו"י גדו"ל אך שלום כחסד ואם תעיין במספר ארבע תיבות אלו תמצא הסוד יחד. "ואעשך לגוי גדול ואברכך" …

… המחוברים בכל שאלה ושאלה מהם. ואילו רציתי לבאר לך הכל הייתי כופל מה שכבר כתבו זולתי מבואר במופת. וטוב הוא שיחקור כל דבר במקומו ובעתו. "ודבר בעתו מה טוב" (משלי טו' כג'). "גם בלא דעת נפש לא טוב" (שם יט' ב'). אמנם חיי הנפש באמת הם השכל והמדע והחסד והצדק, ומיתתה היא הסכלות וההוללות והאכזריות והרשע והדומים להם. והם הם באמת הגמול והעונש. כי הצדק שהוא חיים הוא גמול לנפש והרשע הוא מות הוא עונש לנפש. ועל זה נאמר בדבריהם ז"ל "צדיקים אפילו במתתם נקראים חיים …

… וסוד א"ל ד"ל גם כן אדנ"י ועניינו אשרי משכיל השם בכח שכלו. ולכל אלה השמות עניין מופלג לכל אחד מהם למה נקרא השכל בהם והם שמות נרדפים. ואחר שהדבר כן והאבות דבקו במדות האלוהיות שהן הגדולה והגבורה והתפארת ושמותיהם המיוחדים להם חס"ד פח"ד אמ"ת, הנה ידעו סוד הספירות באמת וקבלו מהשם כוחות על פיהם עד שנתייחד שמו יתעלה עליהם תמיד.

… יעקב שמדתו אמת שנאמר "תתן אמת ליעקב" (מיכה ז' כ') והיא מדת התפארת שהיא חותמו של הב"ה ית', שנאמר "ויהוה אלהים אמת" (ירמיה י' י'). ומי שלא אמר אמת ויציב בשחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובתו בתפילתו. ודע כי החסד דומה למדת שחרית, כי החסיד הוא חכם וצדיק וכולל שתי מדות יחד, והן השנית שהיא חכמה והעשירית שהיא צד"ק. ועל זה נרמז "ב"י נשבעתי נאם יהוה" (בראשית כב' טז'). ועל זה נאמר אברהם תקן תפילת שחרית שהיא מדת החסד, שנאמר "חסד לאברהם" …

… מעידה עליו שהוא חזק במדת הכילות. והכילי אינו מכבד עצמו ואיך יכבד אביו ואמו. אם כן הנה כולם ענפים נשפעים מן השרשים זה מזה והנדיבות היא מדה נשפעת מן הבטחון באלהים "והבוטח ביהוה חסד יסובבנו" (תהלים לב' י'). כי מדת החסד היא מדה גדולה כמו שנאמר "כי חסדך גדול עלי" (תהלים פו' יג'). והיא מקפת ומסבבת לב הבוטחים ביי' ומשם נובעת ממקורה מדת הנדיבות וממדת הנדיבות נובעת מדת ההסתפקות שהיא מדת העושר. והעשיר השמח בחלקו איננו חומד מה שביד זולתו …

… למציאות השכל. ואם אין לאדם מדרגת שלמות לא יתכן לעלות במדרגות הנבואה. ואמנם נתיבות המדות הן נחלקות בחלוקים מופלאים. ומי שלוקח לו מהמדות מדה אחת וממליכה על כל מדותיו כולן באותה המדה הוא נדון בהשגחה מהשם. כאברהם במדת החסד, וכיצחק במדת הפחד, וכיעקב במדת האמת, וכמשה במדת הענוה, וכאהרן במדת השלום, וכדוד במדת הגבורה, וכשלמה במדת המשפט. כמו שהעידו הכתובים על אלה הנזכרים ע"ה שהיו שבעה רועים והם עמודי העולם בשבע מדותיהן. ורבים …

האות תאוה היא והשחק הוא החו-שק לדעת חפץ מניעו הנותן חסדו לרוחו ורחמיו לכחו למען ישר פעלו םלכות בראשה ותורה בזנבה לעת ותורה בראשה ומלכות בזנבה בעת והאות והנקוד והנ-גון מגלים סוד הדם:

ויתן יהוה מ-תת חן ומנת חסד ביד ז-כריהו וילך בארצות הגוים אשר ישראל נפוצים:

… ויברכני ברכת עולם ויפתח פיו עלי ויאמר קול רם: אשרי צמח צדיק ואשרי הוריו ומוריו ואשרי העם הבא אתו ואשרי האנ-שים הסרים אל משמעתו וברוך יהוה אלהים אלהי ישראל אלהיו אשר ברכו: ברכת עולם ברכתו כי ממנה הכל נהיה וחן וחסד סביבה וצדקה ומשפט תוכה וחצי רחמים קשתה מורה ועל דם הלבבות חרבה מניע: גבור לבך פרח נטוע בעדן ציץ צומח ממרומי מרום אשר מלחמתי נצחת ודמי מצחי וטבעם וצבעם הפכת ועל כל נסיוני מחשבותי עמד-ת: דיו גדלת ועל דיו תתגלגל …

… לא מניע ולא מתנועע אבל גוף הגלגל ההוא הוא המתנועע הראשון, והתחייבה מתנועתו, שהיא התנועה היומית הממהרת מכל התנועות, תנועת כל מתנועע בתוכו, ומנוחת נקודתו שהיא מרכז הארץ בכללו, והיה המשכן אחד והשוכן עליו ומשפיע טובו וחסדו בו בכללו ובכל חלק מחלקיו. וזה חייב היות השגחה לכל מי שאפשר בו לקבלה מאתו ית' ויתע' שמו ויתנשא רום מלכותו כראוי.

"חיים וחסד עשית עמדי ופקודתך שמרה רוחי" (איוב י' יב)

… נ"י, וסימנהון "יהו"ה בשמים הכי"ן כסאו" (תהלים קג' יט). ועל כן כס"ה כתוב בה"א, ורמז "כס"ה בשמים הודו ותהלתו מלאה ארץ" (חבקוק ג' ג'). והרמז כ"ה, מספרם חמישה ועשרים, הפכם ויבואו חמשים ועשרה שהם נ"י. ועל כן החל בעל מדת החסד בעניין אולי ימצאון שם חמשים ובא עד עשרה ופסק (בראשית ח"י). ומפני מה פסק במספר העשרה, מפני שכל דבר שבקדושה אינו פחות מעשרה. והנה העשרה הם כלל כל המספרים ובהם נשלמה מערכת הניקוד. כיצד כי האחד ראשית כל המספרים והשנים ראשית הזוגות והשלשה …

… נפרד המלך מהם ובשם ממשלה נשתתף עמהם. על כן בא בשלשת ספירות הגופניות הראשונות שם מלכות, והן תלי וגלגל ולב. ובאו נפרדים במעלתם ובמקומותם, תלי בעולם כמלך על כסאו, זהו במעלה העליונה ומקומו מורה על רוב מעלתו. והיא מדת החסד שנאמר "והוכן בחסד כסא" (ישעיה טז' ה'). וכן מקום ממשלתו מקום החסד, כי אמר "עולם חסד יבנה" (תהלים פט' ג'). והיא מדת האב הראשונה לראשון שכל בניו בני מלכים. ומי שהוא רב חסד מטה כלפי חסד, והוא סוד השכר וסופו גמילות חסדים. וכבר …

… מהמקבלים שפע ברכותיו. על כן הכהן יכול לברך ולצרף בשם ובזכר ר"ל בתנועת האותיות הידועות ובקבלת שפע עליון בצורת ידיו, בסוד "תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבתינו מימי קדם" (מיכה ז' כ'), בשבועה מימי קדם. ועניין חסד הפלגת דבר. על כן נאמר חסד עשו הפליגו לחטוא, והבן מאמר כמלך ולא מלך. וכן בגלגל שהוא בשנה כמלך במדינה, ר"ל מנהיג הזמן הידוע שהכסא בחדרי המדינה נח ואשר יושב עליו הוא מנהיג כל בני המדינה. ואם כן מי שמנהיג הזמן הוא …

… תם רס"א הרי שש"ה. וסודם בכלל מצורף בכל המציאות עולה מהזכרתם רוח מים אש הנה יוולד לך מכל צורה וצורה שהיא משולשת, דבר משולש בין עגל זכר בין אדם שבכל שלוש תמצא אדם, וכל אדם נברא מן אב"ג דה"ו זח"ט ושרו י'. והוא החסד מן א"ש שעמו יהיה אי"ש, ואז יהיה משולש רוח מים איש ותהיה שכינה בין שלשתם. ועל כן חתימת אדם יום הששי ויושלם בו דמות הצלם ויפעל. כי יי' ישמשהו כלומר ישמש י' הו.

… תרי"א, שים עמו ב' הרי הוא ברית"א שעל שניהם הבריות נידונים. ומפני היות התלי בעל ראש וסוף חויב להיות תוכו ר"ל פנימיותו, שהוא הכח המנהיגו בצורת נפש לו. והוא צורת דיין כמו לשון הפלס שהוא המכריע בין ימין ושמאל. ושם המדה הפנימית על כן "עולם חסד יבנה" "וצדיק יסוד עולם". ועל כן נמשכו הספירות בסוד היום, מראש השנה ועד יום הכיפורים, כלומר מיום הדין עד יום הסליחה שהוא יום הזכות לזוכים ויום החובה לחייבים.

… שם גדול ונורא. ומתגלגל בסימני י"ה מכל צד ואפילו באלכסוניו להורות שבו השם משגיח בעולמו מכל פנה ומכל פאה. והנה בגלגול זה השם שסודו ל' הוה כ"ו היה י"ו יהיה, יעלה הנסתר ויכל"ו וסימניך "ויכלו השמים והארץ". וסודו ע"ב הוא גלגול חסד והשאר גלגל הרי גלגול גלגל, גלגל גלגול. והוא אהי"ה והכל חל"ק, לק"ח, והנסתר יהיה הוה מ"ו לו"י יהו"ה היה הוה יהיה, וכן כלח לו לוי. וזה יובן סודו ממאמר שב"ט לו"י לא עבד ע"ז לעולם.

… הוא כלי מביא לידי העולם הזה לראוי ולמוכן, ושאר כלים לתקון אלה גם אלה לתקון אחרים, אך אות ברית חתום לזה ואות ברית חתום לזה. ואמר בסוף הספר "כרת לו ברית" וגו', "וקשר לו כ"ב אותיות בלשונו", מה עשה הוא ע"ה "משכן במים" בחסד, "דלקן באש" בדין, "רעשן ברוח" ברחמים, "בערן בשבעה" במאור העין, "נהגן בי"ב מזלות" בהשגחת השכל. הא למדת שמתוך כך גלה לו את סודו. וכבר הודיעך שזה אחר עיון שכלי והשתדלות רבה מאמרו "וכיון שצפה" וכל הנמשך אליו וכו'.

… כך, עדיין נשאר הדבר בו לשמוע לאלה או לאלה. "ויהוה (הוא) הטוב בעיניו יעשה" (ד"ה א' יט' יג'). רק אחת משתי הדעות לא תחסר או לגמול או להעניש. והגמול הוא לעובדיו והעונש למורדיו, רק המחילה על החוטא אשר זכרנוה הוא מכלל עניין היותו חסד מטה כלפי חסד. ועל זה רמזו כי י"ג מדות כולן רחמים חוץ מן פקד שהיא דין, ואילמלא היא לא נתקיים העולם. וכבר נאמר שאין שמאל למעלה אלא אלה מימינים לזכות ואלה משמאילים לחובה, וזהו מה שרמזו. וכאשר שואל על המחילה שואל גם כן …

… (בראשית כא' לג'). וכן המקב"ל הוא גלג"ל הפו"ך וסודו כ"ף ה"א מל"א, גם נו"ן מל"א הפ"ך ע"ב כופ"ה גלג"ל כ"ו מהפכ"ו, והוא בע"ל הסו"ד, כלומר בע"ל הסבו"ב מסב"ב חלל"ה מסב"ב חכמ"ה הוא הגלג"ל (?) בעל הסבו"ב כנגד מדה כי יש ע"ל החס"ד שני מלאכים ממונים, האחד נקרא בשם משותף מי"ם, והשני נקרא בשם משותף לבנ"ה, והנה מי"ם כבינ"ה גם בינ"ה כמי"ם, ורמזם דמ"י מלחמ"ה, דמ"י ענ"ג. גם יש לכל דבר הפכו ועומד כנגדו, על כן תדין הטוב לטוב כמנהג הטוב.

… הנקבה מימין והזכר משמאל העולם נדון במדות נקבות. ומפני שהשמאל הכנת מפי הגבורה הוא מדת היראה, והפחד מדת זמן, מדת הפחד פח בדמות והיא מדת הדין, נחלקת לב' קצוות ראשונות וביניהם אמצעיות הרבה ונוטות לכאן ולכאן. שם המדה הימנית 'חסד' נולד מן 'הבינה', כלומר מן 'בבלבול' 'בסבוב' 'גלגול' 'מלב'. ושם המדה שמאלית 'פחד' מן 'הלבנה' ופעולתה 'במים' והוא הרכות שבלב, ושם המדה השמאלית. כי כל מי שהוא רך הלבב הוא רוחנ"י, גם תולדתו מר"ח. וזה שם ע"ב תמצא ח"ם ול"ח …

והנה נודע כי השכלים הם ראשית המציאות במים שהם לב האיברים. וכבר נבדלו הם בהם להיות האדם לזאת מהם או מקבל חכמה באמצעותם אשר חייב מזכה וכל אשר זכה וא"כ הנה מדת כאחת מתגלגלת וכן דרך נלמדה ומדה. חבר ב' הנה 'חס"ד ופח"ד', תמצא 'ח"ד סו"ף ח"ד' 'ז"ה סו"ף ז"ה' והוא 'סוף הזזה'. והנה העולם הזה לעלם בהעל"ם הזה מעין עדן, מגיע לפנים לפנים שמו דין ערפל אשר הוא שם האלהים. והמדה האמצעית שמה תפארת, והוא מכריע מעריך ומסדר.

… תיבה גמורה להודיענו שכל אות עולם בפני עצמו אצל הקבלה. וצוה לרואי זה הכח המופלא האלהי להודות שמו ית' והפך תיבות רזיא"ל ועשאה יזרא"ל, להודיע כי ישראל הוא יזראל. כאשר אברהם הוא יעקב מפני שתוף שתי מדותיהן שהן חסד ואמת כאמרו "תתן אמת ליעקב חסד לאברהם" (מיכה ז' כ'). ורמז במלת במלת הוד"ו שם אהי"ה כי שני השמות העצמים אשר הורכבו משם י"ה והם יה"ו יהו"ה סודם הו"ד הוד"ו יוד"ו, וכן ודו"י הוד"ו הו"ד והרי י"ו אוד"ה יה"י יוד"ה. ואמנם ודוי השם הוא ההודא"ה וכן …

וסוד עיר דיבונה בתחילה היתה עינה דבורי. ובהעדר רזיאל ממנה נתהפך זיוה ופנה הדרה ופנה הודה כי בראש היה הדרה בעיונה ונמתקו אלה דברי העיון. ועל כן היתה לכבוד ולתפארת על פני כל הארץ, ושריה היו אנשי חסד. ועתה נהפך להם חסד לחסר. והנה נוס"ף זה על זה עולמים למענו ונעלם בהפרדו והפסידו שני עולמים אשר היו מלכי עכו. ועל זה נרמז "יש מפזר ונוסף עוד וחשך מישר אך למחסור" (משלי יא' כד') דחסד חסר. וסודם מפרש זיו נוסף דעו וכח שם ישר כחו …