חַכְמֵי הַמֶּחְקָר

ועתה שים לבך להבין דעת זו הכת השלישית ותדע מדעתה שבעליה ומאמיניה הם חכמי התלמוד שהתחכמו בחכמת הפילוסופיה והשיגו דעת הפילוסופים בכלל ולא התישבה דעתם עם מה שידעו מהתלמוד. ועל כן בקשו להם דרך שנית לישב דעתם ומצאו [את] דרך חכמי המחקר אשר הם הנקראים פילוסופים. ועדיין לא נתישבה דעתם עליהם והוצרכו לבקש דרך שלישית אולי תתישב דעתם עליהם. ומצאו [את] דרך חכמי הקבלה הראשונה הם חכמי הספירות. וכששמעו דעותיהם ונאמרו להם סודות מופלאים בהם, שמחו עמהם וקבלום. ויאמרו זה לזה עד פה נבוא ולא תוסיף אז נתישבה דעתם על הקבלה.

… הבדל שני בינו ובין שאר האדם. ועוד הבדיל הבדל שלישי בינו ובין שאר עמי הארץ הכוללים בני אומתו. ועוד הבדיל הבדל רביעי בינו ובין שאר חכמי התורה שלא למדוה לשמה. ועוד הבדיל הבדל חמישי בינו ובין לומדי התורה שלמדוה ופירשוה על דרך חכמת חכמי המחקר. ועוד הבדיל הבדל ששי בינו ובין חכמי הקבלה הראשונה שהם חכמי הספירות הנזכרים למעלה. והנה היה סגולה מיוחדת ונבדל שביעי מכל הנזכרים והיה מפני דעתו התורה שלמדה לשמה. וסוד מלת לשמה שזכרוה רבותינו בכל מקום תמיד …

… אותיות שהם אהיה אשר אהיה שהוא ביאור עניין מורה שהוא בלתי שניות באמרו שם שהתואר הוא עצם המתואר. ואמנם הפלא הגדול מאלו שני החכמים הנזכרים ז"ל הוא ששמו לנו זאת הידיעה התוריית כאילו היא תכלית מכוונת לדעת ממנה מה שהשיג אחד מקטני חכמי המחקר שאינם בעלי תורה. אבל הרב ר' משה ב"ר נחמן ז"ל גילה לנו בראש פירושי התורה שפירש כי כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה. והקבלה בזה קיימת וחזקה והוא מה שלא השיג שום חכם מחכמי המחקר וכל שכן זולתו ממי שהשגתו למטה ממנו. ולא יושג …

ועתה יתבאר אחר זה עניין תולדת אלו השלוש שאלות. והאחת מהן למה נברא האדם בזאת הצורה השכלית בעולם הזה. דע כי האדם הוא סוף הנבראים הנמצאים שכן מצאנו מוטבע בטבע אחרון בין לפי התורה בין לפי המחקר כי זה נגלה וידוע לכל. וגם נודע שקדמו למציאותו כל הנבראים הנמצאים. ובין שהתחייב כן ובין שנברא בכוונה ורצון. כן ידענו מצד שהכרנו מי שהמציאו או שאחר שהוא אחרון נשלם כל המציאות. ולא היה מן הדין לפועלו שיפעל …

וכן חכמי המחקרים אומרים תמיד כי הסיבה הנכבדת והמעולה מארבע סבות כל פעל שהן הוחמר והצורה והפעל והתכלית. היא התכלית כי בעבורה נמצאו כולן והיא לא נמצאת בעבורן. ולפיכך צריך לחשוב כך בחכמת הקבלה עם שאר החכמות כי היא סיבת מציאותן והיא תכליתן וכולן עלולות לה והיא עילתן. וכאשר קרה לגוף כך קורה לנפש שצורותיה מתחלפות והיא אחת לבד ומן המדות תכיר זה.

ובכיוצא בזה לא חלקו עלינו בעלי המחקר שהרי אפלטון החכם רבו של אריסטוטולוס הפילוסוף הגדול אמר בספר העצמים העליונים דבר בשער אחד זה לשונו, שהעילה הראשונה יותר עליונות אליה מן הספור ואמנם נלאו הלשונות מלספרה בעבור אחריתה לפי שהיא למעלה על כל …

… והוא שאין דבר מנתיבות הקבלה האמתית נופל תחת אפשרות ההרגש האנושי. ואמנם הקבלה היא ענין שגלהו השכל האלהי לנביאים לבדם. כמו שנאמר, "כי לא יעשה אדני אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים" (עמוס ג' ז'). והוא הענין שנעלם מחכמי המחקר תכלית ההעלמה ואינו ראוי לכל אדם כי אם ליחיד אחד המשוטט בין היחידים הרבים, המיחדים את שם הנכבד בקבלה בלתי מוצאת לפועל. והיה זה תוכם יחיד כמו שהנפש יחידה בכל הגוף בעל האברים הרבים. ובזכותו כולם חיים ובעבורו נבראו כולם. …

ואני אודה לך בשבח דרכך ששבחת שהוא שבח אמיתי וראויה היא אצלי דרך חכמת המחקר לשבחה כי חכמה מופלאה היא באמת. רק היא אצלי ואצל כל מקובל כולם יודע הדרך שגיניתה חכמה קטנה מאד שהחכמה ההיא היא הנבואית לבדה ואחת היא לאמה ברה היא ליולדתה. "ראוה בנות ויאשרוה מלכות ופילגשים ויהללוה" (שה"ש ו' ט'). ועליה לבדה נאמר "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה" (משלי לא' כט'). כי בלא ספק כל החכמות לה כבנות והיא להן כאם שכולן יונקות ממנה. ובה ישיג האדם השכל הפועל בקלות ובה יתעלה על כל החוקרים והחכמים אשר המיתו עצמם להשיגה. "ועשו כן החרטמים....ולא יכולו" (שמות ח' יד').

ותחת אלה הדברים נפלאות תמים דעים, אין הכונה פה לגלות נסתריהם ולהודיע לכל, שכל מי שחושב שהחכם במה שנופל תחת אלה הדברים והדומים להם, אמתת מהותם ותכלית כונת רבותינו בם כפי מה שקבלום מפי הנביאים כולם ע"ה. אבל הכונה בהם עתה להודיע שאלו כולם והדומים להם שהם עניינים זרים אצל המתחכמים המתפלספים המתפארים בחבורי האומות. ואם הם מאומותינו הם תועים שוגגים או מזידים, בחשבם שמה שהשיגוהו חכמי האומות בכלל החכמות נעלם מרבותינו החכמים ז"ל ומנביאינו ע"ה.

… שוכן בצד הפנים והוא המורגש הנשמע לאזנים, דומה לעולם האמצעיי הגלגליי שהוא חי נצחי מצד צורתו המשכלת שבה משיג. ויש לו קצת מחיצה (חסרון) מדרך השגתו, מפני היות נושא צורתו דבר בלתי משיג מעצמו, עם היותו קיים. וכיוצא בענינו קוראים החוקרים לא הוה ולא הנפסד. וכשתדקדק בסוד כל הלשונות שאדם יבטא בם שפתו עם  שאר מקומות הפה הארבעה הידועים, תמצא ענינים שוים ומתדמים עם ענין העולם השמימיי בכלל. וברוב הפרטים יאריך ספור עניניהם, כי יותר הוא הרבה בלי שיעור מה שנעלם …

הנה כבר כתבתי לך ולדומים לך קצת דברים מורים על מקצת עניני הקבלה ואיך היא חכמה מביאה לידי רוח הקדש לבדה. ולא יתכן ששום חכמה אחרת תהיה מביאה אליה בשום צד. ואם כן הפרש גדול מאד יש בין חכמי הקבלה הנבואית ובין חכמי המחקר כולם, במדרגת ההשגה האלהית. עם היות אלה ואלה מכונים למצוא האמת, וישתתפו מצד החקירה ויבדלו מצד המדרגה. ראה מה הבדלם ושתופם, ומשני הענינים תתעורר אל הנכבד.

ואלה הענינים והדומים להם לא יאות לאדם שלם מבקש האמת לשמעם, כל שכן להאמינם, וכל שכן לבקש ידיעתם או בחינתם אם הם אמת או שקר. כי הם שקר וכזב בתחילת המחשבה ניכרים לחכמי ולחוקרי החכמה ולמשיגי הנבואה. וזה לפי שכבר התבאר אצל אלה השלמים אנשי המעלות באמת, שידיעת השמות האמיתית היא המורה על מציאות השם ועל השגחתו המיוחדת בחכמים לפי מדרגותם ובצדיקים החסידים כפי הדבקם בשם וכפי התקרבם אליו ית' ועל שאר ענינים שבין השם ובינינו כי זו היא הדרך הנכונה להאמינה ולדעתה.

… א' כו'). ואמנם יש מבעלי החכמה שאמרו שהוא משל לארבע כחות נפרדות זה מזה הבאות מן הגלגל מכח אחד כללי שהם זו למעלה מזו. ויש מי שאמר שהוא משל לד' מיני המורכבים בעצמם, שהרכבת הארץ כוללת אותם. ואמנם בלא ספק מה שהסכימו עליו רוב החכמים חכמי המחקר, הוא שאמרו שהוא משל לחמר הראשון ושהוא נהר יוצא מעדן. וקוראים עדן זיו השכל הפועל שהוא סבת מציאות החמר הזה השפל באמצעות הגלגלים ותנועותיהם וכחותיהם. והחמר יפרד והיה לארבעה ראשים הם ארבע יסודות, שלהם ארבע …

… המלאכים סדומה בערב". ובתחלה היו שלשה יחד ועתה חזרו שנים, כי הגדול שבהם נפרד מהם. ופעולותיהם נגלות מן הכתובים ובאו כבר בענין הנבואה בספר המורה ובשאר ספרי החכמה דברים מספיקים למי שמבקש לדעתם כשיעיין בם כראוי. ואנשי המחקר יפילו שמות האבות על השכל האנושי ושאר השמות על הכחות שתחתיו שמהם קרובים אליו, ומהם רחוקים ממנו. ובכל מקום יקראו שם השכל הפועל יי' או שאר שמות האלהיים. ואמנם כל מקובל יקרא השם בכל מקום לפי מה שהורה בענינו במדה מן המדות האלוהיות כי זהו …

… והיות יעקב משביע את יוסף לקברו בקבורת אבותיו ויוסף משביע את אחיו להעלות את עצמותיו מארץ מצרים לארץ כנען, כל זה וכיוצא בו ממה שיורה על מעלת הארץ ועל רוב אהבתם אותה בחייהם ובמותם הוא לפי החכמה כמו שתשמע. דע כי חכמי המחקר יכחשו תחית המתים להיותה כפי המחשבה ההמונית אבל יודו בה להיותה כפי המחשבה השכלית. וההמון יחשבוה לגופים שיחיו אחר מותם. וקוראים חכמי המחקר האברים כלם רשעים מפני שמצדם האדם בהמה בצורת אדם, כמו שהקוף חיה בגזרת קוף. ונשתנת …

ואחר אלו ההערות ראוי לדעת שאלה הששה הם מעוררים דעת חכמי הקבלה ומורים לנו דרכים אשר היו זרים מאד באזנינו לו שמענום מפי חכמי המחקר. כי אין זה עניין שיסבול שקול הדעת לשתף ששה דבורים מראש התורה ועד קרוב לסופה ולקחת אות ראשונה מכל תיבה ולעשות ממנה אות משותפת אל אות כדי להוליד משלש תיבות בלקיחת ראשיהם מלת בי"ה ומשלש תיבות אחרות מלת שמ"ו. …

… שכן שאינו בשם יתברך. ואחר שדברינו בבעלי השכל האפשרי ר"ל אשר בהם כח לקבל שכל משפע השכל הנפרד שהוא האחרון שבשכלים הנפרדים, וזה המקבל הוא איש מאיש מין האדם לבד ראוי שנזכיר איכות היותו מקבל השפע ההוא השכלי לפי דרך חכמי המחקר ולפי דרך הקבלה.

ואמנם לפי דרך חכמי המחקר הוא שכל איש ואיש מבני אדם הוא בעל שכל בכח מצד היותו בעל נפש מדברת שבה נבדל מכל שאר בעלי חיים בטבע. ומצד היות אישי מין האדם בעלי חמר זך מכל אישי שאר מיני בעלי חיים. והוא שכל מה שהורכבו מיני הנמצאים מזה …

… מאישי מין האדם הנבראים בעלי חמר זך שהם הקרובים בהרבה לקבל שפע השכל בקלות יותר מזולתם, רק שהם צריכים אל שלמויות אחרים והם שלמות המדות הנפשיות ושלמות העיון בחכמות כולן הצריכות לדעתן ולהשיגן לפי השגת השכל. ועל כן החוקרים כולם לפי דרכם לא ישגיחו בעניין הבדל אומה מאומה כי הם יבקשו השלמות מאישי מין האדם לבד ויאמרו שעניין האומה כללי לא אישי פרטי. ולא יושלם לעולם ענין אומה ואומה, [רק] כשיושלמו יתכן שישיגו השגת השכל הפועל עם רוב מחשבה אחר רוב הידיעה בעניינים הראויים לכך …

… אחר, ודומה למאמרות מצד אחד ואינו דומה להם מצד אחר, ודומה בקצת ג"כ לשאר מיני הכמות. על כן שמוהו מכל שבעה מיני הכמות ואמרו שהוא אחד מהם והבדילוהו להיותו ממין הכמות המתדבק וקראוהו מחזיק בגופים ומקיף בם. ואמרו חכמי המחקר כי העתה הוא החלק הקטן שבכל חלקי הזמן והוא הנקרא הזמן העומד. והעתות הן העוברות והן העתידות לבא, ובעתה ידבקו חלקי הזמן העובר והעתיד. ודומה העתה מן הזמן אל הנקודה מן הקו כי בנקודה ידבקו חלקי הקו, והקו והשטח והגוף הם שלשה עניינים שהזמן נמנה …

… ונסיעתם היא התנועה אל החזרתה חלילה אל העניין. ושאר פרטי המשכן כבר בארוהו הרבה מהמפרשים אל מה נתדמה בו כל דבר ודבר עד שמי שהיה מעיין בתבנית המשכן ובתבנית כל כליו לא היה צריך חכמת שמים כי ממנו היה יודעה. והיום החוקרים שאינם משגיחים בדת אין להם דרך להשגה האלוהית כי אם אחר עיונם בחכמת שמים על חכמת הלמודים אשר אחריה חכמת הטבע ואחריה חכמת האלהות. כי מלאכת ההגיון אינם מכללם אך היא כלי להכנס באלה החכמות בדבור עם שמירת הטעות והשגיאה מפני הנגדיית הנמצאות במחשבות הדמיוניות …

… ומתדקדקים עד התכלית האחרונה שאפשר לראותם. וכן כתיב "ויגל יהוה את עיני בלעם וירא את מלאך יהוה נצב בדרך וחרבו שלופה בידו" וכו'. זה והדומה לו יקרא גלוי אצל הקבלה מאמיני המלבוש. ודע באמת שבזה כולו הדין אתם. אך חכמי המחקר מאמיני הנבואה ג"כ יקשה עליהם מה שיאמינוהו אלה וירצו להרחיק היות דבר מזה בהקיץ. וכך אמר הרב המורה ז"ל שעניין בלעם היה במראה מפני שזכר בו מלאך וכן בכל מקום שיזכור השם או מלאך הוא במראה ובחלום. והרב השני הקשה עליו והוא ששמו כשמו וכשמו בן חנוך והוא מכלל …

ואמנם היות החמרים הפרטים כולם פושטים צורות ולובשים צורות, כולם מסכימים על זו הדעת בהסכמה אחת שוה. ואשר אתי אני מעניין זה והוא דבר ידוע ומושג אצלי. הוא שחכמי המחקר מאנשי תורתינו ראו דברי הפילוסופים מחכמי האומות בעניינים אלו ונמשכו אחריהם הרבה ולא יכלו להפרד מכת האמת, כי הכירו מעלתה ואמתתה. ואמנם בקשו עם אמונתם בה לבלתי היותם מתרחקים מדרך חכמי המחקר והכירו המרחק שבינינו וביניהם בעניינים רבים מן האמונות, ונטו …

ומאמיני סוד העבור שהוא גלגול הצורות בחמרים מתחדשים יאמינו, שהשלם המשיג כיון שעלה שוב אינו יורד והשאר זולתו מתגלגל וזה סוד מקובל אצלם. וקצת חכמי המחקר האמינוהו. ואמנם זאת האמונה היא נעלמת מאד ואין עליה מופת רק דומה לאמונת תחיית המתים שאין לנו ממנה [אלה] מקובלת בלבד אך לא מושכלת. ואעפ"כ כל קבלה נעלמת ועמוקה שלא בא מופת לסותרה אין ראוי להכחישה גם [אם] אין שם הכרע אמיתי להאמינה. ואם יש שם דרך מורה על אמונה הכרחית והיא מפני סבה, תבוקש הסבה והכוונה בה ומשתיהן תוודע אמיתת כל אמונה.

… ונמצא המקובץ בייחוד הנחבר כבר שבא אל הקבוץ שקדם לו בדברינו והוא קבוץ כסף חי שחלקיו קלים להיפרד. זו אצלם ראיה שכל הדברים מורכבים מעצמים פרדיים והעצם הפרדי האחד מהם הוא שלא קבל שניות משני עצמים פרדיים. ובאמת שחכמי החוקרים דקדקו יותר מהם בזה ובדומה לו, עד שהביאו מופת שהעצם הפרדי ההוא, ואפילו אם הגיע אל תכלית הקטנות הנקודה הנחשבת בקו לא ימלט מהיותו גוף מורכב מחמר וצורה והוא ארוך ורחב ועמוק. שאם לא היה כן לא היה לו קיום בעצמו. ודברי החוקרים האלה הם אמיתיים …

… דמ"ת הנ"ך וס"ם זע"ן חפ"ף טצ"ץ. ומפני היות החכמה העליונה הזאת בתכלית מעלות כל חכמה ודעת, כי היא חכמה אלהית, תלויה באלף בי"ת גימ"ל ר"ל אלפ"א בית"א שממנה יודעו כוחות אלהים, שהם כוחות בגוף הנקראים צבאו"ת ה'. נסתרה החכמה הזאת מכל חכמי המחקר, אשר בראותם עניינה בהתחלה מיד נראה להם שיש בתוכה בלבולים רבים. ועניין זה שאין השכל האנושי יכול להשיגם גם אנחנו מודים להם זה, שהם דברים מכריחי הדעת בהתחלת המחשבה, אך בהם כל חכמה נודעת וכל גוף ונפש תלוין …

ואמנם הקושיא-כמו שדברו חכמי המחקר בידיעת השם והשגחתו, לא היה מצד המינים, כי אם מצד האישים. ורובם לא השגיח רק במין האדם, לדעת עניין ההשגחה בו איך הוא, וידיעת השם איך הוא ולא בכל איש ואיש ממנו. והנה הרב נדחק מאד בזה דוחק גדול למצוא אמתתו. וסוף סוף הורנו בו, …

… גבירול ז"ל עניין מדות האדם בספר "מדות הנפש" שחיבר ובקש ליחסם אל חמשת החושים. וזכר מהם עשרים מדות ויחס ארבעה לכל חוש ולקח בם דרך מופלאה מאד והביא ראיות על כל מדה ומדה מדברי תורה שבכתב ומדברי תורה שבעל פה ומדברי חכמי המחקר. ואע"פ שצר לו הדרך בקצתם אין ראוי להאשימו כי עמק המדות חזק ואמיץ והן משכני הדעות. וכבר דברו בם גם כן קצת חכמי הגלות כגון ר' סעדיה ז"ל, ור' בחיי ז"ל, ור' אברהם בן עזרא ז"ל, ור' משה בן מימון ז"ל בספר המדע, …

והנה מסכתא שלמה שגורה בפי הכל מכלל המדות במשניות והיא מסכת אבות והיא מרגניתא דלית ליה טימי. ונכללו בה שמות חכמים רבים להורות שמדרך הקבוץ השכלי נאמרו בה הדברים המופלאים ההם כמו שעשו חכמי המחקר במבחר הפנינים. ואי אפשר לי לדבר בם בזה החיבור על אותה הדרך הפרטית שדברו במדות אלה החכמים הקדמונים ז"ל. אבל כוונתי היתה פה בהזכרת קצת המחברים בה וקצת הספרים שחוברו עליהם להודיעך שכל החכמים השלמים הודו והשיגו וידעו באמת …

ידוע ומבואר לכל חכמי התורה המקובלים, וגם אינו נעלם זה  מחכמי המחקר האמיתיים מהם, שרשות כל אדם נתונה לו בלא מכריח הכרח גמור ובלי אונס מנצח. אבל יש באדם כח אחד ושמו הכח המתעורר, והוא אשר מעורר לבו לעשות או שלא לעשות. ואחר זה מוצא אדם בלבו מי שמכריע לו בין שני ההפכים האלה, ואיזה מהם …

… לאנשים ובין לנשים וצריכה לקטורת ולדם שהוא טבע רוחני. והחכמה הרביעית היא חכמת האש והיא חכמת השמות אשר הם אש בוערת והדבור נמצא שם. ועל כן נאמר למי שהיה משתמש בהם ולא היה ראוי לכך יצאה אש מהחשמל ושרפתו. ובאמת כי חכמי המחקר לא הכחישו זו החכמה אבל לא השיגו נתיבותיה, גם חכמת השדים שהיא השלישית לא ידעוה על מתכונתם ורובם הכחישוה עד שאמרו אין שדים בעולם. גם אנחנו לא אמרנו שמציאות השדים כפי מחשבת אוחזי העינים שהם עיורי לבב. ולא ידעו כי אם לחישות כי הספיק להם בידיעת הלחש …

הניגון הוא יופי התנועות ויורה על הוצאת הקולות וזכרנום לחמשה עניינים מפני חמש הברות הניקוד המשתנים. וגם הכינור שהוא בעל חמשת יתרים כולל כל ניגון. וקוראים חכמי המחקר זו החכמה בלשון יון מוזיקא, כי שם הכינור מוזיקא, ונקרא אצלנו גם כן נועם גם טעם כמו הטעמים שהם זרקא ותרסא ותביר ורביע וגריש והדומים להם. כי בהם תתיפה הקריאה כולה ותנעם לשומעיה ועולה למעלה ומארכת וחוזרת לאחור, ובסופה ראש מגולגל כמו …

… ימים', וזהו אומרם "שית אלפי שני הוו עלמא" (סנהדרין צז.). לא שיש לו ימים ולא שנים חס וחלילה מלהאמין זה, אבל מדות העולם מתהפכות לקצים ידועים והם יורו על המועדים והזמנים והשנים והמחזורים והשמטים והיובלים. וזהו אשר נעלם סודו מחכמי המחקר, וע"כ לא השיגו סוד החדוש האמתי, וסלקו ההשגחה האלהית מהארץ. אמנם אומרו "והיו לאתת" (בראשית א' יד'), הוא סוד האותיות, והיו אלף "מועד מועדים וחצי" (דניאל יב' ז') ד"ת שעות י"ב כ"ד ו' הרי לך שם בן מ"ב לה' האותיות. ולמועדים מועדים כ"ח וחצ"י …

… [נגמלה] בדרך המחוייבת, ואם נמנעה מהשיג הנה נענשה בדרך הנמנעת. והגמול תענוג וחיים וקבלת הנאה מזיו השכינה והעונש הפכם, והבן כל זה. ואחר שבארתי לך ג' הדרכים האלה על צד הקבלה אודיעם לך עוד על צד החכמה הנחקרת. דע כי חכמי המחקר מחלקים שלשת הדרכים הנזכרים לי"ב חלקים ונותנים לכל חלק ארבעה ומשתפים אליו הין ולאו, כאשר גזרה החכמה לפי עניין החלוקה ההכרחית. וצריכים אל האותיות ומלות נוספות לקשר בם העניינים. וראיתי משימים אותם עם חבור מלת מציאות.

הנה זה הצירוף המחובר המעולה לפי דעת חכמי המחקר הנקראים אצלנו בשם פילוסופים, הוא שכל שלשה עניינים הם מורים עניין אחד. ויהיו עם זה כללי העניינים ארבעה לבד. והנה כל הצירוף וההיפוך הוא בין שני עניינים ראשונים והם הין ולאו, כלומר שכל י"ב דרכים הולכים תמיד על שני הלשונות. והם שימצא …