חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם
5 הפניות ב־1 ספרים
גן נעול
… הפעל תחילה. וסוד "ולפני פרעה ולפני עבדיו" (שם) לפני העפר ולפני הלבנה, כלומר לפני המקיף והמוקף. "ויקרא גם פרעה 'לחכמים ולמכשפים' (שם יא') 'לחיים ולממיתים' כי המכשפים הם המתים ודורש אל המתים אל המכשפים. חרטמ"י מצרי"ם פועלים ברוח טמאה, 'חרטמים צרים' 'חרטמי מים מרים' 'חרטמי מצרים' 'ממיתים בני אדם' 'ממיתים נאבדים' 'מזנים כשפניים' 'שרי יום ולילה'. הם "חרטמי מצרים בלהטיהם". כאן רמז ללהט החרב המתהפכת מיום ולילה מלילה ויום מאור לחשך מחשך …
ועיין שבדם נאמר, "ויעשו כן חרטמי מצרים בלהטיהם". וכן בצפרדע הנברא מן עפר הגוף. ורמזו עליו שהוא צפור דעה וטבעו הוא שיצעק תמיד. ובדם נאמר "והי"ה ד"ם" שהו"א ד"ם כב"ד. ועל הצפרדעים נאמר "והעל את הצפרדעים" זה בהויה, הוא בשנוי עצם המים. ואפילו בחלק הנמצא בעירוב מזג של העצים ושל האבנים. וכן נאמר "ויהי דם בכל ארץ מצרים". אחר אמרו "ויהפכו כל המים אשר ביאר לדם", ונהפכו המי"ם לד"ם מד"ם מיל"ה. והוא האות הראשון הנגזר מסוד אדם 'מילה' והיא האות הראשון הנגזר מסוד 'היסוד'.
… כשפים לעולם. כי שתי המכות היו בענין מימיי. וזאת השלישית היתה ארציית שנאמר, "והך את עפר הארץ". והוא שאין השד יכול לברוא בריה פחות מכשעורה. ואעפ"י שהוא קולע אל השערה ול"ו יחטיא. ולא, נכתב בוו כי רמז הוא. ולא נאמר שהחרטומים בקשו להוסיף על מכת הכנים כמו שעשו בקודמות. ושלשה עניינים עשו לבד, הפוך המטה לתנין, והמים לדם, ועליית הצפרדע. אבל בכנים "ויעשו כן החרטמים בלטיהם להוציא את הכנים ולא יכלו". אבל הודו בעל כרחם שזהו אינו ממין הכשפיות שלהם אך אמרו …
ובשבע מכות הנשארות לא נזכרו החרטמים שיחשבו לדמות פעולותיהם לפעולות הנביאים האלהיים אבל שתקו ועמדו משתוממים וסובלים המכות כשאר העם. ונאמר במכה הששית שהיא השחין "ולא יכלו החרטמים לעמד לפני משה מפני השחין כי היה השחין בחרטומים ובכל מצרים". בחרטמם כתיב והוא רמז נאמר "בחרט אנוש" (ישעיה ח' א'), והוא סוד אמרו במעשה העגל "ויצר אותו בחרט ויעשהו 'עגל מסכה' (שמות לב' ד'). והוא 'סמך עגלה' שהוא 'גלם הכעס' והוא 'גלם כעסה'. והרמז להכעיסו במעשה ידיכם, והוא מם וסמך שבלחות בנס היו עומדים ונקרא העגל אלהי זהב (ס).
ואני אודה לך בשבח דרכך ששבחת שהוא שבח אמיתי וראויה היא אצלי דרך חכמת המחקר לשבחה כי חכמה מופלאה היא באמת. רק היא אצלי ואצל כל מקובל כולם יודע הדרך שגיניתה חכמה קטנה מאד שהחכמה ההיא היא הנבואית לבדה ואחת היא לאמה ברה היא ליולדתה. "ראוה בנות ויאשרוה מלכות ופילגשים ויהללוה" (שה"ש ו' ט'). ועליה לבדה נאמר "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה" (משלי לא' כט'). כי בלא ספק כל החכמות לה כבנות והיא להן כאם שכולן יונקות ממנה. ובה ישיג האדם השכל הפועל בקלות ובה יתעלה על כל החוקרים והחכמים אשר המיתו עצמם להשיגה. "ועשו כן החרטמים....ולא יכולו" (שמות ח' יד').