אָדָם

39 הפניות ב־13 ספרים

חיי העולם הבא

עמ' נה§10

אדם גם בני איש. ועוד נקראו בני אדם בני אנוש, גם כל אחד ממנו נקרא אדם ונקרא איש ונקרא אנוש כמו שנאמר מה אדם ותדעהו בן אנוש ותחשבהו (תהילים קמד'). ונאמר, מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו (תהילים ה'). הנה התבאר מהכתובים סוד שם אדם ושם איש ושם אנוש, שכל אחד מהם הוא שם למין ולאיש. ודע כי איש בלשון יון הוא אחד ותרגום איש הוא אנוש, ואחד בלשון יון אנ"ש גם כן אנוש הכל אחד. ונקראו בתורה אדם וחוה בשם אחד שנאמר: ויקרא את שמם אדם ביום הבראם (בראשית ה' ב').

עמ' עה§92

אין ספק כי החכמה האלוהית גזרה בחיוב אמיתת מציאות האדם מפני שנחתם בו כל המציאות להיותו נמצא בשלוש צורות חלוקות זו מזו באמיתת מציאותם, כאשר המציאות כולה נחלקת לשלשה חלקים הנקראים שלש עולמות. והם עולם האדם השפל הנברא מחמר תחתון והוא מהזך שבו, והזך הוא שכבת

עמ' פח§101

זה השם נכבד ונורא מאוד והוא יוצא מן אל"ף של אנכ"י עד ה' של לא יהיה לך הראשונה, והם מ"ה אותיות כמנין אד"ם וסימנך מה אדם ותדעהו (תהלים קמד' ג'). והאמנם השם השני יוצא מן שמע ישראל עד אחד ובו כ"ה אותיות וכמנין וחו"ה הרי שניהם מספרם אד"ם וחו"ה. וכולם ע' כנגד ע' אומות וע' לשונות, ואולם הדרך הראשון מצירופם אינו בא ישר ומתגלגלת מן ה"ה

עמ' קנב§184

ועוד שוב וזכור סוף התוך יֹ ושתף אותה תמיד במחשבתך עם נקודתה כמו שאמרתי לך פעמים רבות. ואמנם אתה צריך לדעת גם כן מספר אותיות השם המשותפות תחילה וסוף. ותדע כי בכל בית יש ט' פעמים ה' בראשונה וסימנם אד"ם, הנה לך אדם חתום בראש תמיד. וסוד היו"ד כפול הרי לך אד"ם מל"ך והכל קה"ל. והנה ט' פעמים ו' הם נ"ד והכל מחנ"ה אלהי"ם בחי"י העול"ם הב"א הם באופני"ם גופני"ם שים עימהם אד"ם בעבור הה' הרי גופי"ם מאדי"ם וכללם דרכ"י. שים עוד ט' בעבור הא'

עמ' קעד§246

שתהיה זאת סבה אחת גדולה להרחיקו בתכלית ההרחקה ממנו. ואמנם מצד שכלו הוא בתכלית הקירבה אל השם, כי אין בכל המורכבים מחומר וצורה שמימיים וארציים שיהיה לשם בהם חלק בפרי שֶכֶל נפרד אחר זמן כי אם באדם לבדו. וא"כ שֶכֶל האדם הוא פרי השי"ת ב"ה וזרעו על דרך משל והוא באמת בנו. ועל כן אמר לנו אנחנו עם סגולתו (דברים יד' א'), בנים אתה ליהוה אלהיכם. (תהלים ק) ואֲנַחְנוּ עַמּוֹ וְצֹאן מַרְעִיתוֹ והכתוב קראנו חלקו ונחלתו באמרו כי חלק יהוה עמו יעקב חבל נחלתו (דברים לב' ט').

אמרי שפר

עמ' לו§73

וכאשר היה זה החילוק כך בשלשת העולמות חייבה חכמת השם ית' ברצונו לברוא בני אדם ושיהיה כל אחד מהם מורכב משלשת העולמות האלה שזכרנו. והיה האדם הזה בעל גוף מן העולם הזה. ובעל נפש מן העולם האמצעי. ובעל שכל מן העולם העליון. והתחייב על זאת ההרכבה להיותו בדמות האלוה בעצמו מצד שאין עליו

עמ' לח§76

חכם דעת כל הנביאים כולם הראשונים והאחרונים בעניין הנבואה ושדעת אחת שווה כוללת כל הדעות הנבואיות. אומר בזה החלק השלישי שכל נביא שהתנבא מתנבא או יתנבא הוא מכוון בבריאתו כוונה מיוחדת מוספת על הכוונה הכללית שבה נבראו שאר אישי מין האדם. וכן כל חכם שהתחכם או מתחכם או יתחכם הוא מכוון בבריאתו כוונה מיוחדת מוספת על הכוונה הכללית. אך היא כוונה למטה מכוונת בריאת הנביאים ולמעלה מהכוונה הכללית המסדרת הכל. גם שאר אישי מין האדם יש בבריאתם כוונה

עמ' מד§86

ידיעה כללית זאת הידיעה הכללית היא כוללת כל הדעות הקודמות וכל הדומות להם ועדיה הגיעה הכוונה האלוהית בבריאת האדם השפל הזה ועליה נאמר: "ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו". והידיעה הזאת היא ידיעת האדם את קונו על פי ידיעת השם המפורש אשר כל השמות תלויים עליו והוא ראשית כל הבריות. ועליו נחקקה רוח הקודש והוא נשמה כוללת כל הנשמות. בסוד "כל הנשמה תהלל יה הללויה". ועל כן אמר הנשמה בה הידיעה ולא אמר כל הנשמה.

עמ' מז§94

וכל אלה ימצאו בגוף האדם אחד פרטי שלם בשכלו. והשם הוא נפש לכל נפש. והנה נודע שהגוף חתום בו והוא מניע הנפש לחשוב כל מה שהיא חושבת באמצעות י"ח אותיות נגלות וד' נעלמות ובאמצעות מספר עשר ספירות. ויש לכל מספר מן אחד עד אלף סגולה שבה יבדל מזולתו. וכן יש סגולות לכל ספירה וספירה בעצמותה להבדיל מזולתה. וכן לאותיות ולניקודם ולטעמים ודומיהם. ולא היו ספרים מספיקים לכתוב אלו הסגולות והבדלתם. אבל תכלית כוונת זה החיבור להודיע כי ידיעת השם וסגולותיו וכוחותיו ופעולותיו והבדלו מזולתו מכל בעל שם.

עמ' קכח§355

ועתה יתבאר אחר זה עניין תולדת אלו השלוש שאלות. והאחת מהן למה נברא האדם בזאת הצורה השכלית בעולם הזה. דע כי האדם הוא סוף הנבראים הנמצאים שכן מצאנו מוטבע בטבע אחרון בין לפי התורה בין לפי המחקר כי זה נגלה וידוע לכל. וגם נודע שקדמו למציאותו כל הנבראים הנמצאים. ובין שהתחייב כן ובין שנברא בכוונה ורצון. כן ידענו מצד שהכרנו מי שהמציאו או שאחר

עמ' קפו§588

ומפני שהשכל הפועל כולל כל מציאות נבדל פועל שכלי אישים בלתי נבדלים בנפשות אישי מן האדם שהוא תכלית כל המינים. וכל הנמצאים היו עילות למציאותו. והעילה החזקה שבכל עילותיו היא העילה הראשונה לכל הנמצאים כולם והוא האלוה יתברך. ומפני שלא היה אפשר לאדם לקבל שפע מאתו נתן כח לשכל העשירי להשפיע לו שכל על נפשו ולהוציאו מן הכח אל הפועל.

עמ' קצד§616

הנה מזה הסדר תבין שצריך לחברם תחילה כולם ביח"ד בדרך כ"ד טבעי"ם שהם הפכי"ם וסודם כ"ד אפי"ם שהם רמז אל כ"ד שעות שהם שר"ש לכ"ד שמו"ת ומהם תדע שאין צור"ת האדם כי אם שמו"ת. ואמנם נחלקו בחלוק השעות י"ב לאור י"ב לחשך ומוסיפין וגורעין כמו כן בחלקי השנה לתקופותיה ושואל זה מזה ופורע זה מזה וקרא זה אל זה. ויושג לנו זה מזה ויעיד לנו זה על זה. ויעלם זה מזה. ויתגלה זה מזה. ונבקש

מפתח השמות

עמ' פט§144

אש. ועל כן תמצא שם שד"י שהוא בעל כח פריה ורביה כאמרו "אני אל שדי פרה ורבה". ומספר הנעלם מן שם שד"י עולה פרו ורבו חתום בשלשה שמות, תוך בטנם שלהם ט' אותיות ואלה הם אי"ש אד"ם ואש"ה הפוכים, ש' בבטן האשה, ד' בבטן השם הכללי הכולל את שניהם שהוא שם אדם שנאמר "ויקרא את שמם אדם", י' בבטן האיש. וסופי תיבותיהם מצורפים הש"ם. והנה יש להם שלשה ראשים מיוחדים והם א'א'א' רמז לשם א'היה א'שר א'היה, שמשלשתם הנפש הר"ה ומתעברת ויודעת מה א' יהי"ה בתוך הזמן העתיד. וחותם

עמ' קנד§217

ובשנת החמישים יעלה כל אחד ב' ע' מדרגות והנה אז יהיה האד"ם אדם שלם, ויבקע י' ח' מי"ם וזה יהיה י' וזה י"ה וזה הי"ה והבן זה. ועם היות הדבר כן איך יש לי דרך לדבר בפשטי התורה או להאריך בנסתריה כי אם על דרך מסירת מפתחות לבד. והמפתחות הם בעצמם אי אפשר להם להיות קלי הפתיחה,

מפתח הספירות

עמ' ד§5

כל נמצא לפניה מן א' ועדיה. והוא סוד מאמר "אנכי" שעניינו לפי סתרו הוא שבא להודיענו שזה המשגיח והמדבר אתנו הוא עשירי והוא ראשון. והנה תדע שעל שני עניינים ראשונים בא נ"כ תוך א"י והאחד מהם היותו כ"ן הפוך, והאדם אילן הפוך ועניינו הפוך יכנ"א וסודו י' כ"ן א' ופירושו השתכל בשכל העשירי אשר י' מורה עליו ותכיר ממנו אשר הוא כראשון, כי בעשירי כ"ן הפוך. ושניהם נספרים בספירות ויש להם סופר והסופר איננו הנספר ולא עצם המספר. ובזה יהיה ראוי לחכמי הספירות

עמ' ו§7

ואחר שהוא כן כבר תדע מי הוא המדבר לנביאים בשם והוא השם, לא לפי קריאת השם בשם כשאר הקרואים אלא בשם החותם החתום על הכל. ודומה לו האדם שהוא חותם כל הנבראים בעצמו והוא האדם והוא האמת. כי ד' שהוא ארבעה הוא ארבע מאות במדרגה שלישית, ועל זה סוד אד"ם שעל הכסא הוא סוד אמת שהוא חותם אמת ויציב ואמת ואמונה הבא אחר סוד תכלת הדומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד.

עמ' ח§8

האלהית הארציית היא על ידי הספירה העשירית ושמה צדק והיא המלכות והיא הכל והיא המנהגת כל מן האדם על דמות ד' חיות שכנגדן ד' מלכיות וכנגדן ד' כוסות בזמן החירות. וזהו סוד מעשה מרכבה שמהן יתחייבו כל המרכבות. וארבע חיות הקדש הם אדם אריה שור נשר וארבע פנים לאחד וארבע כנפים לאחת מהן. והפנים והכנפים שמות משותפים כמו שבאר לנו מורה צדק ז"ל ונאמר על ארבעתם "ודמות פניהם פני אדם" (יחזקאל א' י'). ומזה תבין סוד ההשגחה וסוד המשגיח וסוד המושגח ותדע שההשגחה

עמ' לג§32

רחקה לכם או לדורותיכם וכן א"ו אז יכנע לבבם הערל וכו'. וכבר רמז עניין זה בימי הבריאה ואמר כי יום החמישי נבראו בעלי חיים מימיים ויום הששי נבראו בעלי חיים ארציים והכל למיניהם, חוץ מן האדם שלא נאמר בו למינו מפני שהבריה האחרונה היא לאיש העשוי בצלם ובדמות ועל כן השלימו והשליטו על הכל. ונזכרה הוצאה בארציים ושריצה במימיים רק נפש חיה נזכרת בשניהם ובאדם צלם ודמות ונאמר ג"כ ויהי האדם לנפש חיה והצמחים לשניהם לאכלה.

עמ' סו§59

היותו כחו הראשון ד"ם כשמו אמר ית' "את דמם תזרק על המזבח ואת חלבם תקטיר אשה ריח ניחח ליהוה ובשרם יהיה לך כחזה התנופה וכשוק הימין לך יהיה". וכן הנמשך עם זה לצרך מזונם הטהור. ואמרו "לחק עולם ברית מלח עולם" הוא סוד מגלה אמיתת המציאות אשר בין האדם והעולם והשם.

עמ' ע§67

אמר אברהם המחבר על זה כי פנה עולם האדם דמה, ולפיכך אם תמנה דמ"ה ז' פעמים מיד תקח כל כח הפרה. כי כח הפרה תלוי בכ"ג שהוא מספר סנהדרין קטנה והוא רמז כ"ה תברכו, בכ"ג תברכו בסנהדרין קטנה, והוא רמז באמרו והז"ה. וסוד שב"ע פעמי"ם בסוד שבעי"ם פע"ם רמז

עמ' עא§68

ואמנם אמרו "וזאת התורה אדם כי ימות באהל". כבר ידעת מה שדרשו בו ומספיק כי הוא העיקר. והשאר נודע מעתה ממה שקדם למי שהבין כוונתי בו. אבל המביט יבין ממנו מיד למה נסמכה פרשת מיתת מרים אל שחיטת הפר"ה ומי הנדה מטהרים. וכשמתה מרים מיד נאמר "ולא היה

מפתח התוכחות

עמ' קי§159

א' דם'       אלף סודו אדם.

עמ' קי§162

ושלשתם ה"ם מדו"ת והם דמו"ת אד"ם בסוד החיות שנאמר בהם דמות אדם להנה. ועל דרך האדם מדו"ת אד"ם כשפים הם ועליהם אד"ם שופ"ך ד"ם. וכאשר רמזתי סוד הכל יוצא ונשימה באה. ככה ארמוז לך היות מציאות פרטי העולם הכללים הקיים זה בא בו בעתו וזה בא בו בעתו זה יוצא

שומר מצוה

עמ' לח§45

יענש. ומזה הצד הוא יותר רע מהקוף וכל שכן משאר בעלי חיים שלא התקרב דמותם אל דמות אדם כמו הקוף. ואל תפלא בשנאמר במרכבה שיש שם פני שור ופני אריה ופני נשר ופני אדם ולא זכר שם קוף, כי אותו האדם הנזכר בכלל כולם באמרו ודמות פניהם פני אדם הוא פני הקוף. והעד אמרו דמות בכולם יחד. ועניין הקוף הוא שכל פעולותיו דמויות ודמיונות ודמיונו רוצה להדמות לדמיון האדם המתקרב אל השכל. וכל בריותיו של הב"ה רודפין להדמות זו לזו, ומפני רוב רוחק החלופים והשנויים שביניהם

גט השמות

עמ' לט§47

זכרתי כי הכל הולך אל מקום אחד. גם כן תתעורר בתיבות אע"פ שלא יהיה שם עצם ולא שם תואר כי יש בהם גם כן סודות נפלאות. ותתעורר גם כן על שמות בני אדם הנמצאים בתורה כי רובם נמצאים כתובים מפורשים מה הם בעצמם. כגון אדם מאדמה, חוה אם כל חי, קין קניתי, שת שת לי אלהים זרע, נח ינחמנו, אברהם אב המון, יצחק מצחוק, יעקב מעקב, עשו עשוי, אדם על האדום, ראובן ראה, שמעון שמע, לוי ילוה, יהודה אודה, יששכר שכרי, זבולון יזבליני, דן דנני,

נר אלהים

עמ' ס§81

הא' כללה י"ה, והב' י"ה הרי יהיה, והג' י"ה הרי י"ה יהיה, ורמזו אד"ם. על כן אדם למעלה והוא אמרו דמות כמראה אלף דלת מם מלמעלה, מאלף למדת מעלה ברוח הקדש בסוד הכתר, וסתרו ארכ"ם וסוד בסינ"י והבינהו שהוא אד"ם. על כן האדם ט"ו ואותיות השם ט"ו ט"ו ט"ו הרי אדם. עתה תקח כל שם ושם שלם לכל ט"ו אותיות שהוא עול"ה ושת"ף על"ה עם תשלום אב"ג בכל גלגוליו. ותדע כי יהיו שלש פעמים על"ה שהם ק"ה ק"ה ק"ה בכללם יציר"ה וסודם מראה הנבואה. זהו סוד גלגול כל השמות המשולשות. והסוד

עמ' סא§82

ואומר עוד כי כל השם עלה משולש קרי"ה, ועל כן "יקר"ה היא מפנינים" וכו', שי"ה טו"ש "שט"ו העם ולקטו" (במדבר יא' ח'). שתף עם שי"ה כלל אב"ג הנמצא מצורף עם כל בשם ותמצא י"ה יהי"ה אד"ם מל"ך, ורמזו אדם מלך על כולם כלומר מלך עולם פנימי. שתף הכל הנה מלך קריה מים יצירה רו"ח מי"ם א"ק תחת א"ש. והסוד המים רוח ומים הים מים מרוח, חבר הכל יעלה מלאך שדי. והסוד רוחנים בגוף האלהים רוחנים אלהים על הרוח הרוח על הכסא הרוח על

עמ' סה§85

אור יוצא לעולם. "השמש יצא על הארץ ולו"ט ב"א צע"ר ה" (בראשית יט' כג'), ול"ו טבע האר"ץ. חבר כל השם לכל אות ותן לו ג' יה"ו שלם שמספרו נ"ר קכ"ה ק"ן ותקבל השכ"ר משם יהו"ה צבאו"ת בחבור גו"ף ונפ"ש ותהיה באמ"ת. והנה מזר"ח דמות פני אד"ם, וזהו נה"ר דינו"ר, יו"ד נ"ר, נברא באדם כלומר בחמר האדם. וכלל הסוד ש' מצפ"צ בשם ברחמי"ם זהו רו"ח אלהי"ם הנמצא בכ"ל חמ"ר. והנה מספיק מה שאמרתי בראשי פרקים בעניין זה, ועתה אעוררך עוד על סוד המצוות כולן.

עמ' צא§116

א' יד'), והוא מלאך האלהים. ובעבור המשפט שהוא דן הרשעים בגיהנם י"ב חד"ש מפני שלא ידעו שם בן י"ב שסודו חד"ש, נקרא אצלם שטן ומלאך המות ויצר הרע. ובעבור שמחדש רוח נכון ולב חדש במשכילים, נקרא מלאך האלהים. ומפני שמדבר עם הנביאים בדמות אד"ם, נקרא אדם, בסוד "דמו"ת כמראה אד"ם עליו מלמעלה" (יחזקאל א' כו'). ועל כן סוד שמ"ו וסוד שמ"א וכף זכות עולה מלמטה ממים מחסד מלבנה ומצדק, וכף חובה יורדת מלמעלה אש מאש מן המשפט. "כי באש יהוה נשפט" (ישעיה סו' טז'). ואילמלא

עמ' צד§119

הנה כבר רמזתי לך סוד האמות שהן אמ"ש שכוללים שלשת מיני אדם. והם, אנשים מלאכים שדים, וכן הנפרדים המדברים עם הנביאים הם מתהפכים בצורות משונות לפי מזג כל נביא ולפי מקומו ולפי חכמתו ולפי מחשבותיו ולפי זמנו ולפי דורו. באמרם פעמים אנשים פעמים נשים פעמים מלאכים פעמים

עמ' צח§123

ודע כי כל שם הוא להורות בו על עניין עצמיי או מקריי, ונחלק לחלקים רבים. והשם הוא מושם על הנמצא להורות עליו שהוא נמצא. ויש שיורו על מהות הנמצא כשם אדם, ויש שיורו אל כלל כשם חי, ויש שיורו על פרט כשם אברהם. והנה שם אדם ושם חי כלל, אבל שם חי כולל יותר משם אדם. והוא שכל אדם חי ולא כל חי אדם, אם כן חי הוא כולל אברהם אדם חי. ואדם יותר כולל מאברהם ואע"פ שהכלל

עמ' צט§127

ל' ל' ל' מ' נ' ש' צ' ת', והנשארים א' א' ו' ה' א' ה' י' א' ד' י' ד' י' ב' א' ו'. ומספר כולם יחד מני"ן עשר"ת. וסוד השלשה נשלם י"ה י"ה י"ה הרי נשלם אדם, והרמז כל אדם שלם, כל שלם אדם, וזהו כלל שם אדם. וסוד שם אדם הוא שכינה, על כן דמות אדם למעלה מהכל, כי הוא שלם מהכל. ואשר ידע ד' שמות העצ"ם כבר החכי"ם שכך מספרם. וכן כתיב "גלמ"י ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו" (תהלים קלט' טז'). וסוד ספרך הוא שמך. והנשארים

עמ' קה§134

לעומק, שהיא מנקודה לנקודה. וראוי להיות שתי הנקודות מעלה ומטה המעידים על הגוף הנסמך על הרוח תחילה ראשונים ליצירה. כי הנקודה קדמה לקוים והם יוצאים ממנה. והקוים הרחבים ה' והארוכים ו', ועל כן החותם יה"ו. ולמטה האדם ארכו יתר על רחבו ועל כן חותמו יו"ה, ולכן י' והוא קדם לבריאתו. ובצורה זו כולן לפי צירופן אין לי צורך למנות הפרקים, כי כבר רמזתי לך בפרק הזה הראשון כלל כל הספר.

ספר המליץ

עמ' כד§24

ומכוסה כי הוא בהכרח חמר בעל צורה והבן זה בכלל. ודע שהוא דמיון גמור בלא ספק ועל זה התחייב האדם להיותו מלאך מצד שכלו, שטן מצד דמיונו, ואדם מצד הרגשו. והנה ראשי השמות שלשתם אמ"ש ואמצעם דלא"ט וסופם ך, ם, ן. והנה היה אדם אמצעי בין מלאך ושטן, וזהו סוד מנצפ"ך אשר צופים אמרום כי מספר כ' הוא עשרים ושב להיות חמש מאות ך. ומספר מ' הוא ארבעים ושב להיות שש מאות ם. ומספר נ' הוא חמשים ושב להיות שבע מאות ן. אבל פ"צ היו בתחילה זה שמונים וזה תשעים וגם

איש אדם

עמ' מד§3

הטבע מסרו, שבו רדף הקול שמו, בקש למוד ופרשהו, ומה ראה משה בשם ראה בתוכו בהמיותנו, במינו תהו מינות בהו והוא השחור באש, ברור גוף נפש גוף תהו ובהו, הדרשי המלכות האחד ראש האחד קו החשק חי תמונה. רק זה סתרו כי ראה בתוכו פרצו"ף אד"ם ח"י ואז ידע כי המות חיים, גם החיים מות ואם חיים מתו, המתים חיו. כי החכמים הבינו מות שהוא האמת והשם ד"ה דין האמת. והנה מדות הנבואה ומדת הדין והנפש חכמה שוות והחבור הנפש והחכמה. והסוד הנזכר מן ש"ב תה"ט רמז

עמ' מט§19

ט'הרו דברכם לעבד עבדת      יהו"ה  כזאת  על  פי אל  שד"י פ'תחו       עיני      לבכם       וראו מדוע נברא האדם באדמ"ה ש'מרו  משפט ועשו  צדק        וגילו   סתרי     גלגל   בהפכ"ו מ'תוך  מגלה   עגלה  כזאת          תצדק    נשמה   טהרה   בחכמ"ה

ספר הברית

עמ' נה–נו§15

ודע כי האלפא ביתא של הקינה יש בה כ"ב פסוקים על דרך א"ת ב"ש ישר. ויש בה כ"ב פסוקים על דרך היותו הפוך, כללם ילד דם. אבל של השירה היא הפך מזה וכללה ילד דם גם כן. והפסוק האחרון השלים השירה, והיו מספרי הפסוקים אד"ם. אמנם נקודי השמות המשונים הנחלקים לד' חלקים המנוקדים לפני הקינה חלק אחד. ושל הקינה חלק שני. ושל השירה חלק ג'. ושל אחריה חלק ד'. ויש בסודם מפלאות תמים דעים, וגם בכינויים שבחוץ. וכבר אמרתי לך שארמוז בחותם ההפטרה קצת דרכי השמות.

ספר העדות

עמ' עב§17

דע כי זה השם המורה על אמיתת השם ית' מורה שהשם מבקש מן האדם שיתן לו דבר לטובת האדם. וצריך שהאדם השלם לא ימנע מהשם מה ששואל ממנו. וכמו שהשם שואל מן האדם דבר לטובתו כן האדם שואל מהשם דבר לצורך עצמו ולתועלתו. ואם האדם לא ימנע מהשם שאלתו גם השם לא ימנע מן האדם שאלתו. והכתוב אומר "ועתה ישראל

חותם ההפטרה

עמ' קכג§22

אלהים, ולא זכרה שישנו נברא בצלם שם המיוחד ולא בדמותו, ולא זכר לו לאדם צלם ולא דמות. ועניין "ותמונת יהוה יביט" (במדבר יב' ח') אינו מזה המין, כי אותה היתה אמיתתה נבואה למשה לבדו ואינו עניין כולל המין בזה. וזה סוד המצאת האדם והוראה על מהותו. ומאמר "שפך דם האדם באדם דמו ישפך" ונתינת טעמו מפני שנברא בצלם אלהים, עניינו לפי הנסתר שאם ההורג גוף זולתו ומפריד צלמו האלוהי ממנו הוא חייב מיתה, קל וחומר ההורג עצם אמתתו ואינו משלים עצמו שהוא חייב עונש