אַשְׁמְדַאי

… עיר ומגדל כרס וזכן כרס וזקן חצי רבנות. לנו שם מלשון ושפה הלשון אחת הקדש לכלם למלך וזה החלם לעשות וזה מחולל השעות. ועתה והעת יזמו זיום לעשות לשלמות בבל לבב שפת כל הארץ לשון קדש מהארץ. שרי עקרה שר הרקיע אור כשדים כור אשמדי כדור אש ודם ארצה כנען קץ הארץ. חרן הרגן ארזים ארמיז הורמז מפלגך לעילאי ברא הורמיז ומפלגך לתתאי ברא אורמיז כמו שכת' בסנהדרין.

וסוד פרע"ה הוא אשמד"י והוא מלך שתי רוחות אחת אשיית ואחת אוירית כלומר החום הטבעי והדם שבשניהם כל חי מנפש. וכן מספר מלך מצרים והוא היה מכשף בעבדיו וחרטום במשרתיו פועל ברוח טומאה ואומר "לי יאורי ואני עשיתני", ועם היותו נרמז בשם העפר, צריך לדעת …

… והוא המחזק והמקשה את הלב לבלתי שמוע בקול יי' ולבלתי שלח את עמו לעבדו כאשר אהב. ועל כן לא אבה לשלחם, לא אהב לשלחם, לחשמל, לקר לחם שהוא קר בכח חם בכח כלומר שהוא כח ברק כח במח. והעיקר יודע עניינו מדרך אומרו אז ויאמר לו פרעה הנקרא אשמדי, והוא אשר ממנו דם היצור הדם שהוא א"ש מט"ה א"ט הש"ם אל"ף ט"ת וסודו טפת ההויה או אמור הוית הטפה שחותם עליה מות וחיים, ובידה כח השם לחבר נפש וגוף בכח שם יהו"ה צבאות שהם שרי השכל, ובידם כלי הקשת וסודם נפש …

וזהו סוד אל שדי שהוא אש מצורף עם דם וזה אם כלומר סבה וזה ש"ד שהוא רוח משותף עם מים. וסודם אם ורחמים שהוא אדם ברחמים כי אדם רוח אלהים גם אלהים רוח אדם. על כן נקרא רזיאל בן אדם וכן היה אברהם בן אדם. וכל מי שהיה אצלו השם מקרה עבד אלהים אחרים רק להיותו מלא וחסר זה הכרחי. והוא רוח סמאל ודעהו כי חמרו מלאך וממנו תדע כי הרחום הוא דיין גם הדיין הוא רחום. ואמרו ורודף אחריו בחזקה להרגו ובידו כלי חרב והוא ברח מפני שכשיתחזק הטוב יברח הרע. וזכר סוד מלבושם ואמר שלבוש השר שחור כלומר חשך ואפלה. אבל מראה האיל ודמותו כדמות מראה אלהי השר שסודו לזוכים השכל ולחייבים אשמדי.

… וזהו באמת בלא ספק. ושבע תיבות הפסוק לעדים שהם בב"א אהו"ה שסודם כ"ב ומספרם כ"ח והנו חקוק במ"ח. וכלל מספרם א"ת ב"ש וכלל מספר זה השם א"י א"ת ב"ש ה"ו א"ת ב"ש הו"א שב"ת, הרי שבע"ת לקור"א אשר קר"א ל"ו שבע"ה ולאשר לא ידע שמו ויחשוב לקראו הוא אצלו אשמד"י שטן, כי בו ישמש אדם וחוה ובם אהבת אשה אות וצורה צור ותאוה. ועל זה נרמז הנוסף בחלוף והארץ היתה תהו וב(הו), כי לא נשלם הוא עד אדם עם הס"ם שחסר מן השם להעלותו עד מ"ה בעבור שיהיה שלם על"ה, ויהיה הנוסף ה"ו ו' …

… מכלל העניין צירוף תיבה מן התיבות, ופעמים אדלג זה וזה כי אסמוך על מה שכבר רמזתיו, או על מה שאני עתיד לרמזו. או בספר ההוא בעצמו שאני מדבר עליו או במי שקדם לו או במי שיבוא אחריו אם הוא מן האמצעיים. ומזה כי איש אדם נודע שהוא אשמדאי מצורף והוא סוד גדול. והנה מרויה הוא סוד השם הקטן והוא אמו וסודו י"ה אב ואם הוד האדם. והם בזה מולידים בן אחד ושמו גם כן בן בהו. אמנם זנבו חזן והוא מזיח דונה נודה והדן כי שם אדני נודה. והוא ידמהו ו"לך דומיה תהלה …

וזה עניינם, חמר קנא מעטף לבלע הכח הראשון אומר שיש גמול ועונש ובמשל מודיע כי החכמה היא השרש ובמעשהו מוכיח שהיא בלתי מאמין זאת. ואשמדאי צועק אין זו דרך האמת כין אין תועלת לנפש בתפלה. והכח השני משבח הפזור כי הראשון אש עולה וכל קרבן על ידיו ותפלות כנגד תמידין תקנום ורוב המקריבים חוזרים ומקריבים עוד. ומדת הדין אשיית קשה ומדת הרחמים לה רפה. והשני רוח מפזר מעלה …

… גם אני מעלה עם היותו ראוי כמעט להסתירו ולבלתי כתבו מפורש. אבל הכרח אהבת הודעת האמת יביאני לומר בו מה שתשמע ועיין בו. דע כי אמרו כי מלך אדם הוא בעצמו משכיל מאד מצורף וסודו יש מלאך דם והוא מלך מלאך שדים והנו פי אשמדי פי שנה יודע מחשבה הוא התלי המכשף המנשים הנפשי המרקק שמעלה רקק מאד והוא אדם משכיל כלי הרקיע היכל לשכל מכה ליצרים פרעה מלך. הפכהו שם לב החכם לב שם המיוחד מכה מצרים המנשים כל נשמה המשמין כל השמן שם המין שם עלה על השם למעשה …