אַיִל

ודע כי לא נזכר זכרון ביצחק מפני שסודו מדת הפחד, ואמנם נתלו כחותיו ביד בני בנו שהם י"ב, שהם תוקעים בשופר של איל בראש השנה כדי לערבב את השטן הדר בעליונים (ומעטה) [ומטעה] את התחתונים בכח הזכרת האות הראשונה של השם שרמזת השופר כדמותה. והרמת הקול בו לעדות ההזכרה, ומספר תנועות התקיעות חרות עניין הכחות. ואנחנו דרים בתחתונים ומנהיגים …

הנה כבר התבאר לך סוד עניין פקידה וזכירה ששרשו בר"ה שכל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון. ועניינו בעבור בני האלהים לפני רוב עם. ותרגום של אייל "אימרא", "והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו" (בראשית כב' יג'). והנה על זה אנו תוקעים בר"ה בשופר בו ביום והוא הקרן לקטרג את השטן ולהבריח את עזזאל ממנו. וסוד "איל" כח "אילותי לעזרתי חושה" (תהלים כב' כ'). וסוד "קרן" …

… בנות ירושלם אם תמצאו את דודי מה תגידו לו שחולת אהבה אני" (שם ה' ח'). והד' "השבעתי אתכם בנות ירושלם מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ" (שם ח' ד'). הנה באה הראשונה להורות במי הושבעו והוא בזה או בזה. והנו צבאות מלשון צבי, ואילות מלשון איל. וכן בא בחיות איל וצבי, והסוד כח קל להתנועע כצבי הוי רץ כצבי, והמניע הוא הצביון והחפץ והחשק והוא כח חזק ותקיף ואמיץ. וכוחות אלו א"כ הם צביון ואילות כלומר חפץ וגבורה, והם שתי מדות מתהפכות באמת ושתיהן בעלי …

… אדון החרטומים. ויטביע אותו ואת כל עמו בים סוף, ויקבל תורה מסיני לבטח, ושכרו הרבה מאד. וכאשר הומרה אומה עוברת בים ביבשה על המים העליונים, באומה נטבעת בים סוף בתהומות המים התחתונים, וזו נושעה וזו טובעה, כן יומר שה בשה הנקרא איל, וזה ישחט לקרבן וזה ינצל ויזכר לטובה, ויצחק בלבו זה המנצח ליום אחרון. ואם ינוצח יהיה כל הנזכר מהופך, וה' ברחמיו יצילנו מן הרע ויורנו הטוב ואל יביאנו לידי נסיון.

… שעשו ממזלו המצריים פסל הוא ראש השנה לחדשים. והנה הוא התחלה לתקופות אלדא בלהו וכו' הנמנים לפי מהלך החמה, שהשנים לה והימים תחת ממשלתה. על כן היום גובר באריכות ובכח וסודו אש ורוח לחמה ומאזנים שהוא מזל תשרי והוא זכרון האיל הנעקד הוא ראש השנה לשנים. והנה הוא התחלה למולדות שסודם אי"ב תצג"ש הנמנים לפי מהלך הלבנה שהחדשים לה והלילות תחת ממשלתה. על כן הלילה גובר באריכות ובכח וסודו מים ועפר ללבנה, חברם בראשי תיבות הששה ותמצא שבעבורם מעל אחר, בעבור שהכיר …

ואמר שבעלות עזא כל הכוכבים עלו עמו וה' נלחם בעדו. והנהו מנוקד בעדו בצרי תחת העי"ן כלומר השם נלחם עם היצר שיצרו הוא לעד בינו ובין בריותיו להגיד פלאותיו ואין דבר עומד כנגדו. ועניין כל הכוכבים כלומר כל תולדות החכמה. ואמר כי בעלותו העביר השם לפניו את הכוס התשועה למען העמידו על מכונו כעניין מאמר ספר היצירה "והשב יוצר על מכונו" (א' ג'). ואמר ואשא עיני ואראה והנה עזים לפני ר"ל שני מגדלים וסודם ימין ושמאל. ואמר שנשא עיניו וראה כלומר השתכל יותר בעיון הציורים הנמצאים הנעלמים מההרגש וראה והנה איל מבריח שד מלפניו.

וזהו סוד אל שדי שהוא אש מצורף עם דם וזה אם כלומר סבה וזה ש"ד שהוא רוח משותף עם מים. וסודם אם ורחמים שהוא אדם ברחמים כי אדם רוח אלהים גם אלהים רוח אדם. על כן נקרא רזיאל בן אדם וכן היה אברהם בן אדם. וכל מי שהיה אצלו השם מקרה עבד אלהים אחרים רק להיותו מלא וחסר זה הכרחי. והוא רוח סמאל ודעהו כי חמרו מלאך וממנו תדע כי הרחום הוא דיין גם הדיין הוא רחום. ואמרו ורודף אחריו בחזקה להרגו ובידו כלי חרב והוא ברח מפני שכשיתחזק הטוב יברח הרע. וזכר סוד מלבושם ואמר שלבוש השר שחור כלומר חשך ואפלה. אבל מראה האיל ודמותו כדמות מראה אלהי השר שסודו לזוכים השכל ולחייבים אשמדי.

ואמר א'רגמן י'רוק ל'בן ראשי תיבות אי"ל והם מציאות האדם עם הטיפות המצטיירות עם הצבעים ברחם תחילה. והתייחס לזה אל הוראת אילות וכח ויכולת חזקה מהשם ית' לבראת האדם מטפה סרוחה ומזוהר מוצבע. והנה בו מתנהג כל ימיו והליחות והשתנים לעדים נאמנים. וזהו …

… כי גלגל הוא. כעניין כאשר ירים וכאשר יניח בסוד משה במלחמת ישראל עם עמלק. והנה אם כן בידי משה נתלת המלחמה וזהו האמת שכן הוא תמיד. אלא שקול ענות הוא סוד הרקוד והוא רוחני נע ונד וקול שופר הוא סוד הנגיחה, והמרקד שעיר והמנגח איל והשעיר שר וקול גבורה וקול חלושה פעם לזה ופעם לזה עם היות ארבעתם משכן לקול הדממה הדקה ועם היותם לוחמים ונלחמים על הראש סביב על פי שם עליון והוא זה: