אֲחָדִים עֲשָׂרוֹת וּמֵאוֹת
11 הפניות ב־3 ספרים
אמרי שפר
… ושר העשרה בעל הכוונה הרביעית. נמצאו אלה שרים מיוחדים. והיה משה אחד מהם והוא שר ששים רבוא שהם שש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף. ועל כן נפלו בחלק השם אותיות אהו"י לכלול כל הכוונות בם הראשונות והאחרונות. רמז להן אחדים ועשרות ומאות ואלפים ורבבות ובחללה אחרונות וראשונות והאמצעיות חמישיות וששיות פנים ואחור. להודיע שהשם ית' סיבה לכל למה שהם ראשונים לכלל או לפרט ולמה שהם אמצעיים לכלל או לפרט ולמה שהם אחרונים לכלל או לפרט, שהכל בו.
והנה מן עשרה ועד מאה עשר ספירות שניות והנה אברהם שרש ליצחק ויצחק פריו והוא פרי ושרש פרי לאברהם אביו ושרש ליעקב בנו. וכאשר אמרה תורה שאברהם הוא ראשית בעלי ברית מילה גילתה לנו שממנו ראוי להתחיל למנות יחס האבות שהוא יחס משולש דומה בכל חלקיו. ולפיכך אנו אומרים בקבלה אברהם אבינו ויצחק אבינו ויעקב אבינו. ואין אנו אומרים אדם אבינו ולא נח אבינו עם היותם שרשים בתולדות. ולא ראובן ולא שמעון אבותינו עם היותם שרשים ופירות כי השרש שהוא שממנו ההתחלה לעניין מיוחד לו.
ואם למספר אתה צריך דע שכל המספרים נולדו מעשר ספירות ועליהם מתגלגלים ואליהם שבים על דרך חשבון זה:
הרי לך שלשים ספירות כולם נולדו מן האחדים אשר הן עשר ספירות מן א' ועד י' ואם כן כל אות ראשונה תחשבנה ראשונה ואם היא אחרונה גם כן תספרנה אחרונה ואם היא אמצעית כלומר מן ב' עד ט' חשבנה אמצעית כפי אמצעיותה כמו שאתה רואה סדרה. וכבר ידעת כי אי"ק הם ראשונים גם יק"א הם אחרונים. והשאר כולן אמצעים ביניהם וידוע כי עשרים הם ב' עשרות ול' הם ג' ומ' הם ד' עשרות וכן השאר. גם ר' הם ב' מאות וש' ג' מאות וכן חבוריהם. גם ר' הם כ' עשרות וש' ל' עשרות וכן הכל עד אלף ועד רבבה ועד אין קץ בעשר ספירות לכל מספר.
חיי הנפש
… בפעלה, בסוד תענוג החת"ן והכל"ה. ויודע לך באמת כי הדרך המופלאה הזאת היא דרך מקובלת לכל בני הנביאים המחברים מה שחברוהו ברוח הקדש. והם אשר ידעו דרכי הנבואה ולא זולתם. וגם נחלקו עוד האותיות לג' חלקים אלה והם אחדים, עשרות ומאות, בסדד אי"ק בכ"ר גל"ש דמ"ת הנ"ך וס"ם זע"ן חפ"ף טצ"ץ. ומפני היות החכמה העליונה הזאת בתכלית מעלות כל חכמה ודעת, כי היא חכמה אלהית, תלויה באלף בי"ת גימ"ל ר"ל אלפ"א בית"א שממנה יודעו כוחות אלהים, שהם כוחות בגוף הנקראים צבאו"ת ה'. נסתרה …
מפתח הרעיון
… מספרם הוא שהאותיות כמנפ"ץ הארוכים מספרם במאות כמספר הוזח"ט באחדים, וכמספר נסעפ"ץ בעשרות. ומפני שהאותיות היו כ"ב ולא הספיק מספרם כי אם עד תי"ו שמספרו ארבע מאות הוצרכנו עוד חמשה ציורים להשלים המספר המשולש. שהאחדים מספרם מאחד ועד תשעה וסימנם א'ב'ג'ד'ה'ו'ז'ח'ט'. והעשרות מספרם מעשרה ועד תשעים וסימנם כ'ל'מ'נ'ס'ע'פ'צ'. והמאות מספרם ממאה ועד תשע מאות וסימנם ק'ר'ש'ת' כ'מ'נ'פ'ץ. והנה לא נשארו לנו ממספר הציורים הכ"ב כי אם דל"ת והם ק'ר'ש'ת', והנזכרים י"ח ומספר כולם …
… סתומה וגם היא חוץ משורת המספר. וזה כולו לעניין תשמעהו. דע כי פ"ה קצר מספרו בעשרות שמונים כמספר ח' באחדים וכן פ"ה ארוך מספרו במאות שמונה מאות. ועניין ח'פ'ף' במספר שזה שווה באחדים וזה שווה בעשרות וזה במאות. כי זה שמונה אחדים וזה שמונה עשרות וזה שמונה מאות, לשון נופל על הלשון. ואין הכל כי אם שמונה באמת אלא שנחלקו במספר רב ומעט, כי אמיתת כל מספר הוא מאחד ועד תשעה לבד והשאר אחריו הורכב ממנו ונקרא על שמו. ושתי דרכי תכליות המספר הם באמת תשעה ועשרה לבד, אלא …
ומה שקרה לציור חפ"ף הוא מה שקרה לציור טצ"ץ ומן האחד תבין השני. כי מספר טצ"ץ תשע מאות ותשעים ותשעה והכל תשעה תשעה. אך כמ"נ לא כן קרה להם, כי הנה כ"ף עשרים וחבריו ב"ר בציור בכ"ר, ב' אחדים, ב' עשרות עשרים, ב' מאות מאתים. ואיך בא זה כן והנה כ"ף ארוך חמש מאות. וכן מ"ם פתוח ארבעים ומ"ם סתום שש מאות ושורת מ"ם פתוח דמ"ת ושורת מ"ם סתום וס"ם. וכן נו"ן קצר חמשים ונו"ן ארוך שבע מאות ושורת זה הנ"ך ושורת זה זע"ן. והנה התבאר לנו …
… אין להם השגחה בידיעת סוד ציור האות. כי אין כוונתם כולם אלא ליפות ציור כתיבתם. אמנם אנחנו ידענו בביאור ובקבלה שלימה שאין שום אות מצוייר באותיותינו בלא דבוק כי אם ה' לבדו. וזה לעניין גדול והט אזניך לשמעו. דע כי מן אל"ף עד דל"ת הוא כמו עולם אחד בפני עצמו כי מספרם יו"ד. ומן ה"א עד יו"ד הוא עולם אחד בפני עצמו כי מספרם ה"ם, והכל פירושו יה"ם, כלומר עשרה ה"ם. וכן כתבנו למעלה בעניין היצירה רוח ורוח ומים ואש ארבעה, ושש פאות שהם ששה הרי כפל עשר ספירות. ועל כן ארצה להודיעך …
… זה הכרחי כפשוטו לטבע האדם כל שכן בנסתריו שהוא הכרחי למעלת הנפש. על כן סוד צד"י יוד צדדין הנזכרים בצידה, ומורה על צד עשירי שעליו המלחמה. ומספר תשעים אשר הם תשעה הם תכלית העשרות, והיא התכלית השנית למספר, כי מאה תכלית וראשית בעשרה כמו שבארנו למעלה בעניין זה.
… מקיפו ומגלגלו. וכל פעולה חמרית שאינה שבה שכלית נפרדת במי שדרכו להפרד מחמרו, ובמי שדרכו שלא להפרד מחמרו הנה היא דמיונית בלא ספק חוזרת חלילה כאשר בתחילה. ומאה הוא שם מספר בפני עצמו שאינו נגזר משאר המספרים. אך מאתים שם מספר נגזר ממאה כי התי"ו תחת ה"א של מאה כמנהג הלשון, כי הסמוך מאת ככר והמוכרת מאה שנה והנה מאה לשון נקבה.