אַרְקָא

ודעת קצת חכמי הקבלה היא בשככה תתחלפנה צורותיה בה אחר הפרדה מהגוף עד הגיעה מצד עלוי גמולה אל גבול אחד בלתי משתנה אצלה והיא תכלית תכליותיה. או עד הגיעה מצד גודל ענשה אל גבול אחרון שאין אחריו גבול כמו שאמרו היורד לארקא שוב אינו חוזר והוא המת שנענש במות שאין אחריו מות. והפכו הנגמל והוא החי שאין אחר חייו חיים לנפש האדם. והשאר שהם בין שתי הקצוות האלו הרחוקות בתכלית הרוחק מתגלגלים עד הגיעם לתכלית העונש או לתכלית הגמול הנזכרים וזו דעתי גם אני עם אלה המקובלים ויש לי בזה ראיות חזקות. אבל אין לי צורך לגלותם בכתב עתה וכל שכן בספר זה.

… קבלת תחיית המתים וסוד העיבור בחזרת העוברים. וכל היורד לארקא שוב אינו חוזר לא בגופו ולא בנפשו וכל העולה למעלה שוב אינה חוזרת. ומה שבין שני העניינים האלה הם בינוניים עולים ויורדים ונידונים אם זכו עלו למעלה ואם לא ירדו למטה לארץ לארקא. ומי שעובר הים הגדול בספינתו ומגיע לארץ ישראל ודעתו לחזור אינו מכלל הדרים בארץ ולא ינהג מנהגם, ואם אין דעתו לחזור הוא מכללם וינהג מנהגם. וארץ ישראל זו היא למעלה מהכל וגבוהה מכל הארצות ושמה ארץ החיים ואוירה …