אֲנִי אַתָּה הוּא

… יחיד ורבים. ואחר כך מורים על זכר ונקבה יחידים ועל זכרים ונקבות רבים. ובאמת שדינם היה לפי אמיתת המציאות אשר הלשונות חקוקות עליו, שהיו הקונים שנים עשר כמו שיתבאר מן החלוקה ההכרחית אשר המציאות מעיד על זה. והוא על דרך אלה השמות שאזכור, אני, אתה הוא. כל אחד מורה על יחיד זכר הרי שלשה, אחד נמצא מדבר בעד עצמו והוא אני. ואחד שמקבל הדבור פנים אל פנים, ואחד מדבר לו ואומר לו אתה. ואחד שאחרים מדברים עליו ומזכירים אותו במלת הוא, והנה הוא נעלם. ואם כן אלה …

וכאשר דברנו ביחידים השלשה וביחידות השלש נדבר גם כן ברבים השלשה וברבות השלש. ואלה הם הרבים אנחנו, אתם, הם. ואלה הם הרבות נחנו, אתן, הן. והנה משתפים המדקדקים אנחנו עם נחנו לזכרים ולנקבות, אבל דינם באמת כדין נשים עם אנשים. וכבר נשתתפו הלשונות ונתבלבלו מדור הפלגה ועד היום וכך יהיו מבולבלות עד בוא הגואל שתשוב …