אֲבֵלוּת

… על זה "ולא ידבק בידך מאומה מן החרם למען ישוב יהוה מחרון אפו ונתן לך רחמים ורחמך והרבך כאשר נשבע לאבתיך כי תשמע בקול יהוה אלהיך" וכו'. ומפני שזכר הנהרגים על ע"ז צוה להרחיק ההשגחה היתרה מן הגופים. ואמר "בנים אתם ליהוה אלהיכם לא תדגודדו ואל תשימו קרחה בין עיניכם למת". והטעם כי "עם קדוש אתה" וכו', ובך בחר יהוה להיות לו לעם סגלה מכל העמים אשר על פני האדמה". וכשימות א' מכם אז חיה באמת אם הלך בדרכי השם בחייו. ואין צריך אם כן להמית החי את עצמו על המת שכבר חיה ביום מותו …

ועל זה תראה רבים מן המתאבלים הנאנחים והנאנקים, מפני שדבק לבם בציור האבל, וחזקו שאפילו יבואו כל בעלי מינים זמר וינגנו וירקדו לפניהם, לא יסור מהם ציור היגון, שכבר גבר מאד. כמו שקרה ליעקב אבינו ע"ה על ענין יוסף שנאמר "ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו וימאן להתנחם" (בראשית לז' לה'). ואלו מדות חלוקות בנבראים, ולהם קצוות שתים כמנהג הדברים כולם. ואמצעיות קרובות ורחוקות רבות, ולפי קרבתם וריחוקם יתעלו ויופחתו. כי הקרוב אל הטוב ייטיב, והקרוב אל הרע ירוע. כמו שנרמז בכיוצא בזה במאמר שלמה המלך ע"ה, "הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע" (משלי יג' כ').