אֵבָרִים

דע בני שכל בר ישראל הירא את השם חייב להזכירו לכבודו, וכל היודע זה השם המפורש ומשמרו בקדושה ובטהרה לכבוד השי"ת ב"ה לבדו זה אהוב למעלה ונחמד למטה ותלמודו מתקיים בידו ונוחל שני עולמות העולם הזה והעולם הבא, ועליו נאמר וראו כל עמי הארץ כי שם יהוה נקרא עליך ויראו ממך (דברים כח' י'). אבל צריך להיזהר מאוד בעת ההזכרה שלא תשנה אות או נקודה ממקומה כי ישתנה האבר הנברא באות ההיא ממקום בריאתה מגווייתך כפי מה שתשמע.

… וסופי תיבות של סת"ר אשר בגלגל הסובב שסודם סו"ף תו"ך רא"ש לפי צירופם הם שפ"ך, ועל זה רמזה התורה באמרה (בראשית ט') שפך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלהים עשה את האד"ם מ"ה א"ד. וזה כולו הוא מפני שנדע באמת שאם אדם מזכיר השם באות החקוקה בכל אבר ואבר באבריו הנחלקים בגופו תענהו האות. ואם היה מזכיר את האות וטועה ח"ו בקריאת האות המולך על האבר ההוא אשר בראש האדם הקורא ח"ו היה האבר ההוא מחליף מקומו ומשנה טבעו מיד והיה נתק בצורה אחרת והיה האדם בעדו בעל …

ועתה אשוב להודיעך עוד דרך ההזכרה האחרונה הנזכרת בשיתוף כללי של האברים עם אותיות השם לפי חמשת הדרכים העגולים אשר בשם המובנים שהם שם האלו"ה זיו"ו, ושם הו"ד מהללי"ו, ושם סלה"ו וזכה"ו, ושם סמרא"ל יהו"ה, ושם מהמיל"ה ומהיר"ח. אלה השמות הנכתבים בדרכים עיגולים וכל אחד כולל 'כ"ד בתי"ם' שסודם …

ושוב עוד להזכיר ראש הסוף לָ ותצייר כאילו אתה מסתכל בטבורך. ואל תנשום בין הזכרת מקום אבריך ובין הזכרת האות ההיא המושלת על האבר הנזכר. ואעפ"י שתעמוד מעט בינתיים להאזין יהיה הכל בנשימה אחת. ולעולם תהיה ההשלמה הנשמיית בהזכרת האות ולא בדבר אחר לבד בעת ענותו והוא יזכיר האות על המקום אשר זכרת אתה. ועל כן בא בכתוב בכל המקום אשר אזכיר את שמי (שמות כ' כא'), ולא אמר אשר תזכיר את שמי. והסוד "את" אזכיר תזכיר, אם תזכיר אזכיר. וחשוב בענותו כאילו אתה בעצמך ענית לעצמך, וצייר עניין הדבר שאתה משנהו פנים ואחור ותראהו אז כאילו הוא כבר הפוך.

… המצוות אלא לצרף בהן את הבריות. ולולי עניין המדות לא הוצרכנו אל תורה, ולולי עניין התורה לא הוצרכנו אל המצוות שהן מורות על המדות. והתורה הוא עניין נשוא על הלב וחקוק בו עם המחשבה והמצוה תלויה על האיברים. יש אבר נושא מצוות רבות ויש נושא מעט ויש נושא מצוה אחת. ואמנם יש למצוות כולן מדרגות זו למעלה מזו כמו שיש למלאכות אבות ותולדות. ואין ספק שהמצוה הראשונה שבתורה המעולה שבכולן והיא גם בכל המדות היא מצות ידיעת מציאות השם הבאה בראש עשרת הדברים. והיא הנה גילוי דבר …

דרכי יהוה יראום האברים בנראה אשר נחקקו על הנעלם וחלקי העולם יגלום ופרטי השנה יודיעום:

… מצד אל צד ויגע ברגלו וידבק בה: ויחל האיש ויצעק צעקה גדולה ומרה עד מאד ויאמר אהה יהוה אלהי אבותי כי ימיתני החץ אשר הכני בסם אשר בו: עודנו מדבר ורגלו נפוחה כנאד נפוח מלא רוח וכרגע גבר הכאב וכל גופו הרגיש עד אשר נפחו אבריו ונתחיו כשאור: וכשמעי קול צעקתו נכמרו רחמי עליו וארוץ ואקרב אליו ואלחש באז-נו ויברח כאבו מכל גופו מפני לחשי: ויהי כראות האיש הגבור הראשון אשר הכהו ברגלו בחצו כי נרפא מכאבו על יד לחשי: רץ עליו בחניתו ויכהו על טבורו …

… ונפסדות בפרטן. ואחר שפעולותיו יורו על מדותיו הנאצלות ונשפעות ממנו ית', ראה להגיד מציאות הפעולות והמדות במצות, והיו העניינים הנגלים מהם דומים לפעולותיו. ועל כן נקראו אלה מעשים ואלה מעשים. והנה היו מצות עשה רמ"ח כנגד איבריו של אדם, והאיברים הם הפועלים. ונתיחסה כל מצוה ומצוה מהן אל אבר אחד מיוחד. וזאת היתה כוונת המספר הכללי מזה, לא שהאבר ההוא מיוחד לעשות המצוה ההיא המיוחדת במספר ולא זולתה. שהנה יש לאבר אחד מצוות רבות ולמצוה אחת אברים רבים, אבל המספר …

וכמו שיש ללב ולגלגל דרכים וגלגולים, לזה במספר איבריו מצוות עשה, ולזה בימיו מצוות לא תעשה, כן יש לתלי יום אחד מיוחד בכל השנה והוא יום הכיפורים ואבר אחד מיוחד בכל הנפש והוא הלשון. ועל כן נצטוינו בלשונינו ביום ההוא ואם היום גובר על הלשון מדת הדין פועלת בזנב והעולם והנפש …

… בהיותנו אתמול שלוים ושקטים. אין זה כי אם לסבה אלוהית אשר חטאנו לו והכעסונו, זה יאמרו רעיוני כל משכיל כי הרעיונים והדמיונים והמחשבות והציורים והחכמות והתבונות והדעות והמדות כולם הם כוחות נישאות באיברים. וכל האיברים הם דומים לענייני ממשלות העולם בגוף האדם הנקרא בכללו עולם קטן כולל הגדול. וכמו שיש בעולם בכללו מנהיג אחד שהוא סבה ראשונה לכל, כן יש לגוף כל משכיל סבה ראשונה בכללו. ופעמים יקרא אלוה ופעמים יאמר עליו שיש לו אלוה, והוא כי בעת התייחס כל הכוחות אליו …

… וסודו שתוף מדבר בחי והנו כגבריאל. ועל כן התייחסתי אני בשמו אבוברהים ודעהו כי הוא שם מורה על מציאות האיש הדבק בבורא הכל גם בבורא הים בדמות האבר ביום או בדמות היום באבר. וזה יתגלה לך מסוד רמ"ח מצות עשה שהם כמספר איבריו של אדם, ומסוד שס"ה מצות לא תעשה שהם כמספר ימות החמה. והפלא י'מות ה'חמה ו'איברי ה'אדם הם שהווהו תחילה, כי ימות החמה נבראו מהחי והמת ומחיה המת וחי ממית, ועם זה אם חיים מתו הנה מתים חיו ואברי האדם היו רמח מרוח …

… אליו. והשם המליכו בשנת ה"א והוא הזמן שבו נולד אברהם. וידוע שאם תשים ה' ראש לשמו יורה על ה' הידיעה, ואי אפשר זה בשם העצם. ועל כן צריך עוד שתוסיף י' על שמו ותשימנה במקום אשר היה בו ה"ה ואז יהיה השם האברים. וידוע שאיבריו של אדם הם רמ"ח כמספר מצו"ת עש"ה שהם ראשי"ת התורה. וכן הבראם שהוא אברהם. והוא חמר המצוה שסודם אברהם ישראל, צרף שניהם ותבין כל מה שרמזתי.

ויהי מקץ שנת הארבעים, פתח עתה עוד פתח מעולה במראה ממה שקורא לאדם עם כל גופו ועם איבריו, והביאו במשלי ירושלם עיר הקדש ובבניינה ובשמריה ובשעריה. וקרא הכוחות כרובים וזכר ההתהפכות שבכוחות ושברוחות ושבזמנים, ואמר שהם ארבעה ואמנם הפתיחה והסגירה תלויה בעתים. ואמר כי שם אל שדי הוא שומר השערים כולם …

אלה המקומות כולם ידועים לכל אדם בקבלה ובשמועה. ורזיאל רמז בפשוטם עניינים ניכרים מתוך ספריו אבל הכוונה בם הנסתרת שאיברי הגוף יש מהם שיש בם יכולת וכוחות והרגל ודרכים ושמושים ועניינים שהם זכים וטהורים ועוזרים לנפש בעבודת השם ובידיעתו ובאהבתו. ויש מהם שהם כנגד להכעיס, מהם בטבע ומהם ברצון ומהם בהכרח ומהם בלתי כוונת המניע, והיא על דרך שגיאה. ועל כן ייחס רזיאל לקצתם דרכים טובים ולקצתם להפך. וזאת היתה תכלית כוונת כל ספריו, וכן תכלית כוונת כל חכם ונביא. ומין האיש האחד תלקח ראייה על כל אישי המין כמו שבאר החכם בעל מורה צדק.