אֲוִיר

7 הפניות ב־4 ספרים

אמרי שפר

עמ' מה§89

ומפני היות שרש הנפש הצומחת נשרש בעפר ובמים שהם שני היסודות התחתונים והם עיקר כל מזון העפר שרש למאכל והמים שרש למשתה והעפר קר ויבש בטבעו והמים קרים ולחים בטבעם הוצרך על זה להתחבר אליהם דבר חם קל עולה ומעלה הבלי המזון שטבעו לרדת עם הרוח והיה הדבר ההוא דם שטבעו כטבע הרוח חם ולח. ונולדה ממנו כל נשימה להכניס ולהוציא האויר המשתנה והמתחלף מהרה ותנועתו יותר מהרה מתנועת המים כמו שאנו רואים זה בנצוץ השמש בהיכנסו בבית דרך החור או החלון. כי אז מתגלה מציאות האויר לחוש העין. גם אנו מכירים בו דמות הקשת כשנשליך עליו מים זכים מעט מעט דרך הזיה עם הפה ועם זולתו.

מפתח הספירות

עמ' ט§9

נפשו על דמות מה שנפשו מעמיד את גופו. ומה שהוא חוץ לשלשת ענייני האיש הזה הנזכרים שהם גופו נפשו ושכלו, ואלה שלשה עניינים אשר באים בעצמו, צריכים בטבעם אל העניין הרביעי בכלל מפני צרכיהם אל קיומם. והוא שנודע שקיום גוף נתלה תלייה קרובה באויר תמיד הבא יצא בו והיוצא ממנו דרך חורי הנחירים או חור הפה העונה אל הסנה ובמזון בבואו לעתים בו ובצאתו ממנו. והנה בו שוב המזון זה וניזון בקצתו, ואל זה צריך שתדמה העניינים שהנפש צריכה אליהם והן שמקימין עצמה במדותיה

עמ' נט§54

לארקא. ומי שעובר הים הגדול בספינתו ומגיע לארץ ישראל ודעתו לחזור אינו מכלל הדרים בארץ ולא ינהג מנהגם, ואם אין דעתו לחזור הוא מכללם וינהג מנהגם. וארץ ישראל זו היא למעלה מהכל וגבוהה מכל הארצות ושמה ארץ החיים ואוירה מחכים באמת והמשכיל יבין כי זהו סוד הגר והאזרח והתרומה והחלה.

חיי הנפש

עמ' צח§128

מציאה ורבים כהם. וכן יקרא ערבות שמים "השמים ושמי השמים" (דברים י' יד'). "ויקרא אלהים לרקיע שמים" (בראשית א' ח'). "רוכב שמים" (דברים לג' כו'). ויקראו הגלגלים כולם יחד שמים. "בראשית ברא אלהים את השמים". ויקרא האויר שמים, "ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמים" (בראשית א' כ'). ויש אומרים כי "ויקרא אלהים לרקיע שמים" הוא מזה המין. וכן אמר הרב על צד אחד. ויקראו השמות שמים כמו שזכר אבן עזרא ב"ספר השם" הנכבד והנורא, בעניין שם. וכן ארץ יקרא כל דבר שפל שתרגומו ארעא

עמ' קלג§190

השפתים, ומעלה ומוריד החומות שהם השיניים, ומוליך ומביא ומניע בכל צד את הדבור בלשון עד השיניים ועד החיך, ושולח כח מן הריאה המנפחת את הרוח על הגרון בשיתוף קול, והגרון שהוא הצינור מוציא את רוח חוץ לשערים, ומשתפו עם האויר שהוא יסוד שני ליסוד הרוח. ולפעמים יצאו עמו טפי מים מתוך הפתיחה והסגירה על השפתיים, שהם מלחלחות תמיד מן הרוק הלח החם שהוא בטבע האויר ואם חומו מקריי אך אמיתת טבעו הוא טבע המים, שהוא קר ולח כמים. וזה הכח הרוחני משתף עמו קול הברה,

נר אלהים

עמ' צד§119

מדרגות להשגה השכלית הנבואית שהיה יכול לסבלה כל נביא ונביא כפי מה שאמרנו. ועל כן נקראו אישים מלאכים שרפים אותם שראו הנביאים, וכיוצא באלו השמות. ואמנם העיקר רמזו בעל הספר באמרו נמצא כל היצור יוצא בשם אחד. ורבים אמרו אמ"ש, א'ויר מ'ים ש'מים, ואחרים אמרו, טוב רע, ושלום מכריע בנתים, ואנחנו קבלנו עוד אמ"ש, א'ופן מ'לאך ש'רף. ועוד קבלנו יותר מעולה מכל הנזכר והוא הנראה לנו האמת. א' אמ"ת ש' שקר מ' מכריע, וסוד מכריע הוא שם. גם זו קבלת אמת משותפת

עמ' קטו§145

ומתחלקין זכר ונקבה". ואמר בסוף "אש למעלה ומים למטה ורוח מכריע בנתים". וכן אמר על "אמ"ש, מ"ם דוממת שי"ן שורקת אל"ף רוח חק מכריע בנתים". וכן כל מה שזכר שנברא מהם בצורת שנים רוח מים זכרם ואמר מכריע בנתים. שבעולם שמים וארץ, ואויר מכריע בנתים, עליון ותחתון ואמצעי. ושבשנה חום וקור, ורויה מכריע בנתים. ושבנפש ראש ובטן, וגויה מכריע בנתים. וזכר שאלה השלשה שהן בעולם בשנה ובנפש כולן נבראו מאש ומים ורוח. ומה שנברא מאש הוא עליון ודינו קשה ורחמיו רפים.