אחה"ע
3 הפניות ב־2 ספרים
גט השמות
… והבדלתם זו מזו עד שיהיו נקראים על אמיתתם עד שיובן ענייניהם. שיקול, הוא השיקול ההכנה בהם ושיקול עצמם גם כן ונכללים תחת זה גימטריאות וחשבונות וכיוצא בהן. המירה, היא המרת אות באות ותמורתה וחילופה בעבור אחרת, כגון אותיות אחה"ע ודומיהן, גם כולם יש בהן תמורה. וזו היא חכמה מפוארה לעשותה בכל מקום כפי הצריך לו, לא להוסיף ולא לגרוע. צירוף אותיות, הוא לצרף אות אחת באות אחרת ושלא להמיר מהן כלל, כגון אד"ם אמ"ד דמ"א דא"ם מא"ד מד"א. וגם זו חכמה מפוארה מאד. ובאלו הדברים …
מפתח הרעיון
… ורוח זה רוח הקדש והוא מושג בשם. ודע שאין דבור באדם בלתי כ"ב אותיות הקדש ובלתי חמש תנועות המניעות אותם בחמשה מקומות של פה. ואלו הם, אחה"ע בגרון, בומ"ף בשפתים, גיכ"ק בחיך, דטלנ"ת בלשון, זסצר"ש בין השינים. אחה"ע נזכרות בפה פתוח ותנועת כל אות מהן חמש והן אֹ אָ אֵ אִ אֻ. והתנועה הראשונה עולה ומעלה האות עמה באמירת אוֹ הנקרא חולם. והשנית מקמצת ופותחת ימין ושמאל ומניעה האות לכאן ולכאן בפתיחת הפה, כי אין דבור בלי פתיחת הפה. והשפה התחתונה היא המתנועעת והעליונה …
… סודם ק"י שהם תשלום המספרים המורכבים משתי אותיות שמספרם יחד ששת אלפים ומאה וחמשה. וסימן "קו"ה אל יהוה" (תהלים כז' יד') וכו', כי מן ק"י ואילך הרכבת מספר הדיבור משולשת, והתחלה מן אי"ק והוא קוה ושמו אלף. והנה בומ"ף נזכרים בפה סתום בפתיחתו הפך מן אחה"ע. אמנם אם תמנה צירוף האותיות בלתי התנועות לא תוכל למצוא להם תכלית, ואע"פ שיש תכלית למספרם בהכרח. כל שכן אם תמנה צירוף התנועות עם צירוף האותיות, כי זאת התכלית יותר עמוקה מאד ולא ידענה כי אם השם ית' לבדו.