אָלֶ"ף
26 הפניות ב־6 ספרים
אמרי שפר
… וכמו שהיה אלף אחר ראש שר"ש לי' עשרה לפי הסדר כן שב להיות אלף שהיא אלף ענ"ף אשר ארכו ורחבו ועמקו שווים בעשיריות גם היא עשיריי"ת. ולפיכך כוללת שר"ש ע"ם ענ"ף (שרש עם ענף=איק=אלף) במספר צי"ץ (ציץ=עשיריית) ובמספר אל"ף שהוא אי"ק משולש בשלשה ראשים וכל שר"ש בעל ש"ש כנפי"ם והוא מצד שני בעל ארבע כנפים. וזהו סוד הנוסף משם יו"ד במבטאו וכל עצ"ם הוא ענ"ף, וכל שר"ש ארבע פעמים עצ"ם. וסוד ה"ר עניינו שהוא העצ"ם הכולל מעלה ומטה. והוא סוד צי"ץ כלומר ה' פעמים …
ודע כי סוד אָל"ף אֶלף יורו על חבור אח"ד עם אח"ד הבא אחר אח"ד. וסודו אחד גם כן רבב"ה גם רבו"א כי בכ"ר יורה על רבו"א אח"ד. ראה איך העניינים כולם קשורים אלה באלה. כמו האיברים שבגוף וכמו הבריות כולם זו בזו. כי המכתב לאדם כעולם אצל השם וכן הדבור שבפיו. וכן ההגיון שבמחשבתו ובשלשתם יעשה מעשהו כאשר השם עושה בשלשת העולמות כמו שרמזתי לך למעלה. וממציאות המח תכיר הנהר הנקרא פישון. ומן הלב גיחון. ומן הכבד חדקל. ומן הביצים פרת. והם הנקראים ארבעת האיברים הראשונים הראשים של הגוף.
ודע שאחר שהדבר כן אין ראוי לחשוב כי שם אלף וצורתה ושמה הם היום מכת המפורסמות והמקובלות בלבד וכן שאר האותיות. אבל הדין האמיתי בלתי נשוא פנים לדמיונות הוא לדעת באמונת אמת שאלו השלשה עניינים בכל אותיותינו הם נודעים באמתות על פי ארבעת הדרכים האלה בלא ספק. ר"ל להאמין ולדעת שהם בתחילה לפי הנמצא מהם כתוב בספר מכת המורגשות ואחר כך מקובלות ואחר כך מפורסמות ואחר כך מושכלות.
ואחר כך אומר לו רבו עוד בני זה הגוף המתאר אצלך בתאר מיוחד תכירהו בין גופים אחרים רבים מתדמים לו במקצת דמיון או לאו. ויאמר כן ואפילו בין אלף. אמר לו עוד בני אחר שהכרת רצונך לדעת ממנו דבר אחר זולת זה המורגש בלבד. אמר לו הן אם אפשר להיות. אמר לו אם כן קבל ממני שני דברים על פה ואל תבקש לי עליהם אות כי הם בעצמם אות. ויאמר הנער ברצון טוב דבר אדוני כי שומע עבדך. ויאמר לו דע כי יש לכל דבר שם ומספר וכן יש לזה האות שם ומספר. ואמר לו אם כן מה שמו ומה מספרו. אמר לו שמו אלף. ומספרו גם אֶלף. והנער קבל מרבו דבר זה. ויהיה זה העניין אצל הנער הכת המקובלות.
והיה שם האות הראשונה אל"ף ושם השניה ה"א ושם השלישית ו"ו ושם הרביעית יו"ד. והיה הנוסף הנעלם על הנגלה מן אהו"י ל"פ, א', ו', ו"ד. ועוד היה המספר אחד מצד אחד גם אלף מצד אחד. וחמש מאות וחמשים וחמשה אלפים ושש מאות וששים וששה. וכן עוד …
ההוראה לפי צורתם היא שהראשונ"ה כוללת כל הצורות השמות כי יש בצורתה דמות אדם ותבנית ארך ורחב ועמק. ומצד היותה דמות אדם משולש משלשת עולמות מורה על מה שמורות השאר כולן עמה כי כולן ראש ותוך וסוף וכן היא לבדה ראש ותוך וסוף והאדם המיוחד הוא ראשית המציאות והוא אמצעי למציאות ותכלית המציאות.
וזו הוראת צורת א' הנכנסת לפי דמות גוף האדם. והנזכרת לפי נפשו והנחשבת לפי שכלו. ולפיכך בלשוננו א' בראש התיבה נראה תמיד בגוף שהוא ראשון. א' באמצע התיבה נגלה ופעם נסתר בדבור הדומה לנפש. א' בסוף התיבה נעלם תמיד. ואלה העדים אנכי קראתי ואקרא.
והנה א' סימן לכל דבר מדבר בעד עצמו לכל פעל שעתיד לפעול אותו [כגון] אומר אלך אוכל [וכן] כולם. והנה מורה המדבר על עצמו שהוא נמצא. ואם הוא ראשית כל לדבר מורה שהוא נמצא ואין לו סיבה המצאתו והוא הכל. ומצד היות א' בעלת גוף שלם הנו הכל גם כן …
… וו ששה. ואולי תקשה ותאמר מה לנו מאלו האותיות ומהוראתם יותר מן השאר כולן. והנה נוציא כמה אלפים דרכים מן האחרים כולם. ונביא עליהם כמה ראיות אמיתיות. ואמנם התחבולות האלוהיות באותיות צריך להודיע מהם בתחילה שעם היות א' נמצא עם כל מספר ועם כל הברה ועם כל צורה ראוי לומר שאין אות אחרת ראויה להשימה שם לשם בלעדיה מזה מצד הכולל יחד עליונות הצורה והשם והמספר עם כל השאר. ואע"פ שלא מצאנוה בשם יהו"ה מצאנוה בשם אהי"ה וגם ידענו כי ה"א אחרונה היא ד"א או א"ד. ואמנם לוּ …
מפתח התוכחות
… התורה לעוף פורח בעל כנפים שנאסר בתוך הכלוב שאם יפתח לו פתח שיוכל לצאת ממנו, מיד הוא יוצא ופורח ובורח לו. וקשר הנפש הזאת באויר כקשר האות בנקוד בעת ההזכרה שלא יתכן שיפרדו זה מזה. ועל זה נרמז בספר יצירה המליך את אלף ברוח וקשר לו כתר וצרפן זה עם זה וצר בהם כך וכך. וכן מם וכן שין
א' דם' אלף סודו אדם.
חיי הנפש
… ראשון לכל אומה וכתב ולשון. הנה שם א"ל מורה כח השלם וממשלתו על ג' חלקי המציאות אשר כל אחד נשלם בעשרה ספירות. ועל כן כנויו ית' לפי הקבלה ייי' ג' יודי"ן והם ג' אותיות נקודות המורות על כלל המציאות שהם ל'. והנה א' מורה על הייחוד ועל היות האחד המיוחד קודם לכל המציאות, ועל כן נקרא א"ל. והמכחיש זה אומר הפכו לא אל. וכן כתוב "הם קנאוני בלא אל... ואני אקניאם בלא עם" (דברים לב' כא'). "כי אתם לא עמי" (הושע א' ט'). ובתשובה "במקום אשר …
דע שאלה הד' אותיות שהם קדש הקדשים בלא ספק, הנה נודע כי הם מורים סוד עשרה ספירות. והנה א' הוא ראשיהם והנה יו"ד תכליתם וגם ה"ו אמצעיתם. ובחברך ה"א בראש הדבור עם אל"ף בסוף הדבור יבא משניהם ה"א. ובחברך באלה ג"כ יו"ד עם ו"ו יבא משניהם י"ו. ואלה האותיות עם אלה הם ד' אותיות. שים ד' על יו"ד ויש לך ה"א הרי יו"ד ה"ה והוא חצי …
מפתח הרעיון
א שמו אלף ומספרו אחד. דע כי אלף זה הציור הוא ציור דבר נמצא, והוא גוף בעל שלש פאות, והוא הנמצא תחילה. ויש לו צוואר וזרועות ימין ושמאל והוא נחלק לשלשה חלקים מעלה ומטה ואמצע. ולו צורה תחתונה דבקה אל האמצע כצורת חבור הרגל. וזהו …
… וכן אמרם ז"ל עמוד אחד יש בעולם שהכל תלוי בו וצדיק שמו שנאמר "וצדיק יסוד עולם" (משלי י' כה'). וכן א' תמצאהו עם כל אות ואות שאי אפשר להזכיר שום אות בלתו, וכן מספרו אחד והוא בכל מספר בפועל ובו כל מספר בכח. וכן שמו אלף מורה על מספר משולש והוא כי ראשי המספרים אי"ק. והנה אלף עם אי"ק שוים במספר, כי מן א' עד עשרה אתה מונה סימני אותיות אחד אחד, ומעשרה ועד עשרים אתה מונה סימני אותיות שנים שנים, והעשרים סימן אחד והוא כ"ף. ומן עשרים ואחד עד שלושים …
ודע שהציור א' וט' וי' ומ' וס' ופ' וש' שהם שבעה ציורים אין להם דמיון בחבריהם ולא הפוכים לציורם על חבריהם. אלא כל אחד מהם ציורו זר מציור כל חבריו. אך חמשה עשר ציורים הנשארים יש להם דמיון אלו לאלו או הפוכים מדומים כמו שהודעתיך. וחמשת הציורים …
… אין להם השגחה בידיעת סוד ציור האות. כי אין כוונתם כולם אלא ליפות ציור כתיבתם. אמנם אנחנו ידענו בביאור ובקבלה שלימה שאין שום אות מצוייר באותיותינו בלא דבוק כי אם ה' לבדו. וזה לעניין גדול והט אזניך לשמעו. דע כי מן אל"ף עד דל"ת הוא כמו עולם אחד בפני עצמו כי מספרם יו"ד. ומן ה"א עד יו"ד הוא עולם אחד בפני עצמו כי מספרם ה"ם, והכל פירושו יה"ם, כלומר עשרה ה"ם. וכן כתבנו למעלה בעניין היצירה רוח ורוח ומים ואש ארבעה, ושש פאות שהם ששה הרי כפל עשר ספירות. ועל כן …
… שכל מספר הוא מאחד ותכליתו עשרה ומשם ומעלה הוא מכפלו נולד או ממחברתו התחדש. על כן אמרו, על כן לא היה השם אחר שחויב היותו מן היצורים כי מן האותיות הנכבדים והם הנעלמים והם אהו"י והיו למספר ראש ותוך וסוף. ואם תאמר הנה האלף אינו מן השם נאמר לך כי כל שמות העצם הנמצאים בתורה הם שלשה והם יהו"ה אהי"ה י"ה. והנה אלף מכלל השם העצמי והנה אלה מתחלפים גם כן בלשון יותר מאחרים, ואלף הושם בכל מקום ראש למדבר על עצמו בכל ענייניו ותחילתו אני או אנכי …
והבן זה מאד בסוד הא' אם בא בראש הדיבור לעולם נגלה, ואם בתוכו כגון עשהאל פדהאל יש מי שאמר שהוא דבור אחד מן הע' עד הל', ומן הפ' עד הל' גם כן הדבור אחד, ואין להזכיר הא' של עשה או של פדה. ויש אומרים להפך כלומר שהם שני דבורים ואין ראוי להזכיר הה' גם כן. ויש …
וזהו שאמרתי לך והוא בלא ספק סוד גדול. ונרמז זה העניין בפ"ה בעבור שממנו יוצא כל הדבור. כי מה שבלב לעולם הוא נסתר עד שהלב מגיד לפה, ומשימו מליץ בינו ובין השומע, המבין. ובעבור שגם ביד אפשר להגיד גם כן על דרך כתיבה נאמר "ידי שמתי למו פי" (איוב מ' ד'). שלא לגלות זה לא ביד ולא בפה. ועל זה בא בכל המצוה העליונה "כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו" (דברים ל' יד'). וקודם הפה ואחריו היד. והנה חובר פ"ה בסוף אל"ף להודיע לאדם שמה שילמוד שיהיה נשמר בו בפה, ומה שראוי לגלותו יכסהו בעדות צורת פ"ה. ושמונים הם שמונה חבריו.
ואחר שביארתי לך הציורים והמספרים וכללתי עמהם גם שמות הציורים אחד אחד, עתה אכלול לך את כולם ואקשור עניין שמותם מן אלף ועד תיו. והשתכל בהם בטוב לפי משלם. אלף עצמך לבנות לך בית שתקבל ממנו תועלת וגמול כדלת וסגרהו. והיו לך על דרך שתוכל לעמוד חזק כעמוד ו"ו ישר. ושים בתוך הבית כלי זיין לחתת ולשבר בהם הטטים מן הדרך והמשטים דעתך מהודאת האמת. והרם כפך וכתוב ספרים ולמד בהם ושתה חכמתם …
המלמד
דע כי האותיות האלו הם מורות על החשבון כולו ועל דרכיו וזה עניינו. א' היא ראשית כל מספר, ועל כן אינה מספר, ומורה הוראה אחד. והנה האחד הוא בכל מספר, וכל מספר תלוי בו בכח, ולא ימצא שום מספר בלא אחד. וכל מספר צריך אל האחד ואין האחד צריך לשום מספר אך לעצמו, וזה הוא אמיתת האחד. והנה י' תכלית האחדים והוא ראשית …
… בחברך ק' ץ' יעלו אלף. והנה אלף הראשונה כמו אלף אחרונה להורות כי השם ית' הוא ראש העולם ותכליתו. והוא ית' אין לו ראשית ולא תכלית כלל שהרי ראשיתו הוא תכליתו ותכליתו הוא ראשיתו. ואם כן אין לו ראשית ואחרית. ועל כן אלף סודה אחד שהוא ראשית המספר, וגם סודה אלף שהוא תכלית המספר הנמצא כתוב. כי אין לנו שום אות מורה יותר מתשע מאות ותשעים ותשעה וחשבונם טצ"ץ. הט' תשעה הצ' תשעים הץ' תשע מאות, וכשתאמר אלף תשוב לאל"ף בעל כרחך. כי [לא] תמצא אות מורה על אלף כי אם אל"ף. וכן הוא באותיות …
חותם ההפטרה
תתחיל מן א' וסיים חללה בה גם כן שכל דבר נספר או נחשב ממנו נאצל ואליו חוזר ועל כן הוא ראשון והוא אחרון הוא ראשית המציאה והוא תכליתה וכן תעשה לעשרות ביושר,
והנה מן אל"ף אתה מתחיל ובאל"ף אתה מסיים.
הנה כבר התבאר לך מזה כי אל"ף הוא בעצמו ממלא אי"ק שהם דבר אחד וכן הם כמו כן ראשי תיבות