אֱמֶת וְיַצִּיב

… אני יהוה אליהכם" (במדבר טו' מא'). ואין אלהות בדמיונות השקריות כי אם באמיתיות הנודעים במופתים ברורים. ועל ידיעת האמת אדם עונה אמת לא על המסופק כל שכן על השקר. ועל כן באו הקיומים ההם יחד בשחרית ר"ל אמרו, "אמת ויציב נכון וקיים וישר ונאמן ואהוב וחביב ונחמד ונעים נורא ואדיר ומתוקן ומקובל הדבר הזה עלינו"

ראה כמה עניינים באו להעיר לבנו אל האמת. ועוד באה מלת אמת כמה פעמים עד "גאל ישראל", ואם לא השלים אדם זה העניין ולא אמתתו, איך מעיד שהוא אמת. כן בא במעריב קיומים נפלאים ועדויות נפלאות ונוראות. ומזה המין כל מה שבא בעניין התפילות כולן כיוצא בזה אתה צריך להודות על מה שנתאמת אצלך במופת, …

… אם שם משותף בלבד. והנה יהודה מלשון הודיה גם הוא מצורף כן. גם אינו מזרע יעקב שמדתו אמת שנאמר "תתן אמת ליעקב" (מיכה ז' כ') והיא מדת התפארת שהיא חותמו של הב"ה ית', שנאמר "ויהוה אלהים אמת" (ירמיה י' י'). ומי שלא אמר אמת ויציב בשחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובתו בתפילתו. ודע כי החסד דומה למדת שחרית, כי החסיד הוא חכם וצדיק וכולל שתי מדות יחד, והן השנית שהיא חכמה והעשירית שהיא צד"ק. ועל זה נרמז "ב"י נשבעתי נאם יהוה" (בראשית כב' טז'). ועל זה נאמר אברהם תקן תפילת …