אָזְנַיִם

… בו רבים דומים לו. ואמנם עניין סוד "וישם לך שלום" ואיך נזכר אחר הפנים הנזכרים בהתנשאות ובעילוי, שעניין "ישא" כמו יגביה ינשא יעלה פניו. שעליו נרמז נשיאות כפים כנגד הפנים בין האזנים והעינים מפני עניין, "דע מה למעלה ממך עין רואה ואזן שומעת" (אבות ב' א'). בעשר ספירות שההשגחה השלימה מהם על עשרה עשרה שהם המנין השלם האחרון. זה כולו הנני מודיע לך דרכו.

דע כי העין בראותו האותיות שב רוחני עובד את השם. והאוזן בשמעה קול דברי הרב שבה רוחנית, שבאמצעות שני האיברים האלה האדם לומד מה שלומד. ועל כן נאמר "אוזן שומעת ועין רואה יהוה עושה גם שניהם" (משלי כ' יב'). כלומר עשאם אמצעיים ראשונים שהם שלוחי הלב להשגה. וסוד אזן נ"ח, וסוד עין ל"ק, הרי נחל"ק. …

והחלק השלישי הוא הדבור המשלים כוונת השם והוא הנמצא בלב ובפה בשלמות. והוא אשר מי שהושלם בו, ראוי לומר עליו שעלה במדרגת הנביאים כמו שתשמע. שבזה החלק ראוי לבאר קצת מענייניו המופלאים, ואשר צריך להתבונן בו. הוא שתדע שהדבור היוצא מהפה הוא קודם במציאות לדבור הנמצא בלב, והדבור הנמצא בלב הוא קודם במעלה לדבור הנמצא בפה. ובהשתתפות שניהם יהיו כאילו הם דבר אחד. והלב נותן לפה הדבור הנמצא בו, כי הוא אצלו בדמות מעין נובע, והפה מוציא הדבור ומגלגלו באויר ומוציאו ומוליכו בלא זמן אל האזנים השומעות. והנה אזניו שומעות הדבור אשר בא להן מפי המדבר באמצעות הקול והרוח האויר.

והדבור היסודי אשר כ"ב אותיות יסוד לו. והאזנים ג"כ מוליכות הדבור הרוחני אחר שקבלוהו גופני, אל הלב. והלב מביט ובוחנו, ולפי הבחינה של הלב תהיה הבנתו בדבור. ומפני שמנהג הלב הוא להיותו נמשך אחר הלמוד שהוא ההרגל, וההרגל חצי הטבע, הנה לא יוכל הלב לבחון סוד הדבור הבא אליו, בין יהיה הלב לב המדבר אשר הוציא …