אַפַּיִם

2 הפניות ב־1 ספרים

מפתח הרעיון

עמ' קעה§69

שהקול היוצא מן הגרון נחלק לחלקים רבים אך עניינם ג' חלקים הם. והם קול גדול וקול דממה וקול בינוני, ולפי לחות הריצה וזכות הגרון יהיה קול המדבר. ולא ידבר שום מדבר בלתי פתיחתו להוציא ממנו רוח ולהושיב אליו רוח. כי בפה ובאפים נכנס ויוצא הרוח לקרר את החום הטבעי שבלב שלא ישרף הגוף ממנו. והרוח הזה האוירי מורגש לעיניים בבואו ובצאתו, והוא חם ולח ופעמים קר ולח. ואם הוא חם הרבה או קר הרבה גורם [שהגוף] ישרף, כמו שהאש שורף ברוב חומו והשלג שורף ברוב

עמ' קעו§70

מובן ללב שהוא כלי פנימי נסתר כמו שהדבור באמתתו. אך שבעה שערים שבראש שהם ב' אוזניים וב' עיניים וב' אפים והפה, כולם כלים צריכים לדבור הנכתב קודם שיבינהו הלב. כי באמצעותם יבינהו הפה להוליד בו קול ודבור. והאפים לצורך הרוח ככתוב "ויפח באפיו נשמת חיים", והעיניים לראות האותיות, והאוזניים לשמוע הקול היוצא מהפה אל הדבור, ואז הלב מבין אחר שלמד הלשון ההוא שמדברים לו בו טוב. ועל כן ההבנה שבלב היא הנקראת השגה, ממנה דמיונית וממנה שכלית. והשכלית ממנה מבדלת