שֵׂכֶל מַשְׂכִּיל וּמֻשְׂכָּל

ואם כן הנה מחשבת האות מתדמה למהות השכל, ומבטא האות מתדמה למהות הנפש, ומכתב הספר מתדמה למהות הגוף. וכמו שלא יהיה האדם, אדם שלם כי אם בהיותו משתלש ומתעצם בשלשה עצמים אלה שהוא הגוף והנפש והשכל. כן לא יהיה שלם עד שישתלש באלה השלשה עצמים המתדמים לפי ענייניהם לאלו הנזכרים. והם המכתב והמבטא והמחשב. וכל אחד מאלה משולש והראשונים גשמות בגשם ומגשים לגשם וגשם מוגשם. והשניים נפשיות ומנפש ומתנפש. והשלישיים שכל ומשכיל ומושכל.

… קדוש פעם אחת בצורת השכל הכוללת שלשתן כאחת. והכת השנית האמצעית אומרת ק'ק' שתי פעמים בצורת המשכיל הכוללת שלשתן בשתי צורות. והכת השלישית התחתונה אומרת ק'ק'ק' שלש פעמים בצורת המושכל הכוללת שלשתן בשלש צורות. ואלו השלש צורות של השלש כתות הן צורת האדם התחתון, וצורת אדם האמצעי אשר בחיות, וצורת אדם העליון אשר למעלה מן הכסא. וידעתי שאתה תבינם אם אתה מקובל מצורות המציאות המורות שהמלאך שלישו של עולם וגוייתו בתרשיש שעניינו כתר"י ש"ש. ואז תבין …

… והבית פתוח. והראש כולל אחד וע"כ אין דורשין במרכבה ביחיד, והבית פתוח. אלא אם היה חכם ומבין מדעתו מוסרין לו ראשי פרקים כלומר מן העליונים מקבלם, כי אם בא ליטהר מסייעין אותו. וסוד המילה אדם התחתון הכולל שלשה, מושכל תחילה, משכיל באמצע, ושכל בסוף. וסוד הלב הפועל ביד אדם האמצעי הכולל שנים משכיל ושכל תחילה ואמצע וסוף. וסוד הראש המורה כוונת הפנים אדם העליון הכולל הייחוד והמורה עליו שכל נצחי תמידי והבן זה.

… נאמר, שנברא בצלם אלהים ובדמות אלהים. ובהיותו בעל צלם דומה לגלגל שהוא גם כן בעל צלם, ובהיותו בעל דמות דומה לאדם המתדמה בדמות מראה אדם עליו מלמעלה. וכשהוא אדם שפל הוא מושכל לעצמו בכח הדברי שבו בלתי פועל, וכשהוא בעל צלם הוא משכיל בכח הדברי שבו בלתי פועל שלם, וכשהוא בעל דמות הוא שכל בכח הדברי שבו בלתי פועל שלם אחרון, ר"ל בכל אלו העניינים שכולם נמצאים אתו בכח. וכשהוציא אחת מאלו הפעולות הנמצאות בו בכח, מן הכח אל הפועל, נמצאו אתו שלשתם כאחד בפעל שלם אחרון. ומתנבא …

… ההוא השמשיי. הנה יתחייב שיצא העין מן הכח אל הפועל וישיג מיד הדבר שהיה מתחילה אצלו בכח ויכירהו בפועל וישוב אצלו נראה. ואז בהמצא הפועל בשני נושאים ר"ל בעין ובספר על דרך משל יהיו שלשת העניינים נמצאים בפועל, אחר היותם בכח העין הרואה, והראות הנושא על העין, והספר הנראה. כי טרם הפועל היה העין רואה בכח, והראות נמצא בכח, והספר נראה בכח ואז לא היה מציאות לראות כלל. ובהמצאם בפועל הנה שבו שלשתן כאילו הם דבר אחד מצד הפעולה הנמצאת בם בפועל, אבל מפני היותם גופים לא יקבלו דיבוק …

… מפני שהמשיג עצמו בשכלו הוא המושכל ואינו דבר אחר לעולם כשהוא משכיל בפועל, אבל אם משכיל בכח אינו אחד. והבורא ית' אינו משכיל בכח כי אם בפועל. וזה דבר ניכר להשיגו מכאן למי שלא השיג ענייני השכל בבחינת עצמו. ולכן יקרא הבורא ית' שכל משכיל ומושכל. ובדעתך סודו תדע כלל העליונים והתחתונים בשכל ובקבלתה.

… כן זה העניין עליו, כי האמנם הוא לבדו מחויב וכל בלעדיו הם אפשרי המציאות. ואם כן אי אפשר שידמו לו בשום פנים ולא שישתתפו עמו בשום עניין אלא בשתוף השם ית' לבד. וכשהאדם משכיל בפועל אע"פ שהוא המרכבה התחתונה הוא גם כן עצם שכלי שכל משכיל ומושכל. ודע שהוא עניין נכבד ונעלם בעיני החכמים ואין כוונתי לפרש עתה כל זה העניין כי כלל הדברים נודעים ליודעים המוצאים חן בעיני אלהים ואדם. ואני חושב כי בהזכירי קצת מענייני הקבלה האלו וכיוצא בהן מן העניינים המסכימים …

… שיזון ממנו, ושכר העולם וגמולו הוא תשלומו. גם גימל מלשון גמל נושא משוא כבד. וכן כל משא הוא שם על השלוש, ובשלוש תלוי כל הלשון כאמרך המשא והנושא ונשוא, וכן הכותב והכתיבה והכתוב, וכן כל דבר אפילו בשם ית' כאמרך השכל המשכיל והמושכל. וכן השאר ועל זה מספר גימל שלשה כמו שאמרתי לך מציורו בשלשת הרחוקים.

… לעד יקרא גם כן ציור או צורה אע"פ שאינו פעל ית' אך תאמר עליו כי הוא מצייר עצמו, שאם לא היה מציירו לא היה מכיר עצמו, והציור הוא עצם אמתתו ומהויתו ועצמו מצוייר אצלו כמו שהוא ית' בהויתו. וזה דומה לאמרנו, הוא השכל והוא המשכיל והוא המושכל, או אמור הוא הדעת והידוע והיודע כן אצלנו, ובמהותו שאנו מכירים אותו מצד מלתנו ר"ל מצד דיבורנו שבו נבדלנו משאר בעלי חיים, ואפילו ממיננו בו נבדל ממנו. כי אינו דומה היודע סוד הדיבור ומהותו שהוא יודע אמיתת …

… להקרא בשם מורה על היות שמו כשם רבו. אם בשם אחד או יותר ואם בכל שמותיו, מפני שהוא לא נפרד מרבו. והנה הוא רבו ורבו הוא, שכבר דבק בו דבוק שאי אפשר להפרידו ממנו בשום סבה, כי הוא הוא. וכמו שרבו הנפרד מכל חמר יקרא תמיד שכל משכיל מושכל אשר שלשתם עניין אחד בו לעולם בפעל, כן זה המיוחד בעל השם המיוחד יקרא שכל בעת שישיג בפועל, ואז יהיה מושכל משכיל שכל בפועל כרבו. ואין אז הבדל ביניהם אלא מפני שרבו תכלית מעלתו בעצמו ולא בזולתו מן הנבראים כולם. וזה הגיע אל מעלתו על ידי הנבראים …

אלה הרמזים הם מופלאים בידיעת השם. ונשוב לומר כי האדם בתחילה מושכל ואחר כן אם לומד ומעיין כראוי שב משכיל, ובצאתו מן הכח אל הפועל ועומד בפועלו בפעל ואז הוא שכל. ויקרא כל עצמו על שם שכלו שכל, ובשובו אל כוחו עוד אל עיונו בלתי ההשגה הנרמזת והוא מעיין אז יקרא משכיל בפעל. ובהיותו בלתי השגה ובלתי עיון אז יקרא מושכל …