שְׁלִילָה

… הנעלמות בלבבות באמצעות הדבור והשגת מהות דבר אחד בחיוב או בשלילה אינו מכח הדבור כי כל הלשונות הסכמיות הן. ואמנם השגת הציור המושכל בלב המשכיל היא ההשגה והידיעה, וכשידע וישיג המשכיל אשר כבר למד חכמת ההשגה וישלול כל מה שראוי לשלול אותו ולהרחיקו מהשם ית' במופת ויחייב כל מה שראוי לחייב לו כשלא תמצא הרחקה בחיוב ההוא במופת ג"כ. החכמה ההיא אצל כל פילוסוף שלם תכלית ההשגה והיא ראויה להקרא ידיעת השם באמת לבדה ולא זולתה. וכבר התבארה זו הדעת המופת פילוסופי לכל חכם שלם …

אבל אם לפי הפעולות שפעל יתברך נרצה להשיגו נרחיק ממנו מה שיורה על הרכבה כשנמצאנה בכל פעל ופעל מהן הדומים להם במופתים שכליים. ואם לפי השמות נרצה להשיגו נעשה להפך מצד אחד וכזה מצד אחד. כלו' נחייב ולא נשלול מצד, דברה תורה בלשון בני אדם ונשלול מצד שאין שום שם נופל על השם באמת אבל נדע בכל שפעולותיו נעשות עם שמותיו והם חתומות בהם. ומשמותיו נשיג בקלות פעולותיו יותר מכל השגה. ועוד על פי הדבור המשולש בשמותיו תשרה שכינתו עלינו. ולא יתכן זה להיות מצד הדבור בפעולותיו כמו שאפרש לפנים.

והחכם (הנזכר למעלה) אמר בהגיון בספר המאמרות בשער השלישי כי המקבילות ארבעה מינים. שני המצורפים ושני ההפכים. וההערר והקניין. והמחייבת והשוללת. והביא משלים על פירושם ואמר המשל למצורפים הכפל והחצי והמשל להפכיים הטוב והרע. והמשל להעדר ולקניין העיורון והראות. והמשל למחייבת ולשוללת, אמרך זייד (שם פלוני) יושב זייד אינו יושב, אלה הם דבריו. וכבר מצאנו …

… ובראשו ובתוכו. וזו היא חכמת סדר הצירוף האלוהי להשיג ממנו מהות האדם בחיובים ובשלילות ובמשלים דקים ובחידות מורות חוקים ומשפטים צדיקים וסתרים עמוקים ומהם תושג קצת המערכה האלוהית בסדריו השלמים ותתאהב חכמתו ותובן בשלילות לא בחיובים. ויהיה לב זה האדם העני העניו השפל שמח בחלקו עם היותו אדם בן אדם וישמח קונו עמו בשכבר קנהו קניין שלם מעת התחכמו.

… מורכב מחמר וצורה וישיגוהו מקרים, ובין הדברים שאינם גופים. וכל שכן שלא יושם ערך ולא דמיון בין הדברים שאינם גופים אבל הם כחות בגופים. ועל כן כל הקורא פסוק ראשון של קריאת שמע ולא שם לבו לא יצא ידי חובתו. ובמה יכוון לבו מי שאינו יודע סוד הייחוד בשלילה מופתית, שהרי בקראו את השם אחד הוא כופר בעיקר האמונה אם לא ידע להבדיל בין האחדים הנזכרים. ואם תאמר למה קראתהו התורה אחד, אומר אין זה יותר, זה מאמרו של יתעלה מדמיוני הפתאים וירח יהוה את ריח הניחוח וכו'. וכיוצא …

… הוא מחוייב מכל צד לחקור על כל שם ושם מה עניינו או מה הוראתו. כי יש שם שעניינו להודיע חיוב מציאות דבר עצמיי או מקריי, ויש שם שהוראתו על שלימות העצם הנמצא, ויש שם שהוראתו על פעולה באה מן העצם או מכוחותיו, ויש שעניינו שלילת עצם או שלילת מקרה. והרוצה לעלות אל מדרגת ההשגה העליונה מחוייב בשכלו לחקור ולדעת איזה דבר אפשר למשיג שישיגנו, מה תועלתו בהשגתו אותו, ואיזה דבר נמנע מהשגת החוקר. ואם יחקרנו מה נזקו בחקירתו, ואיזה דבר מחוייב המשיג לחקור השגתו …

… כדמות עצם אחד נושא שלשה תארים. וחלילה לאל מזה, אך זה מדומה, דומה לאמרנו עליו עלה וירד ודבר והלך ושהוא בעל עיניים וידיים ורגלים ולב ושפתים וכיוצא במשלים אלה, בעבור הכרח הציור הראשון הדמיוני עד שיתחזק השכל ויפשיט כל אלה הדמיונות מן הציור בשלילה אחר שלילה על פי המופתים המושכלים והמקובלים כולם.