שִׁבְעִים נֶפֶשׁ

כוללת ענין תוכחת יהודה עם יוסף בעבור בנימין וענין היות יוסף מתודע אל אחיו והיותו מסבב אז להביא את כל בית אביו למצרים. וענין היות שכינה שורה על יעקב אחר הסתלקה ממנו בשמעו כי עוד יוסף חי כאמרו ותחי רוח יעקב אביהם. והיות יורדי מצרים שבעים נפש וענין היות ישיבתם בארץ על פי פרעה כי אנשי מקנה היו. וענין היות יוסף קונה כל מקנה מצרים ומקבץ כל הונם לאוצרות פרעה ועד שקנה גם אותם ואת אדמתם והיו עבדים נמכרים לפרעה בלחם.

… חכם לחכם. ואמרו שני עשר בני אדם מורה על הערת השואל במה ששאל כשהורה על מספר הנשאלים. ולא עוד אלא שהגיד לך מהותם באמרו שהם בני אדם. ואמרו נפשות הן וכזולל אסרוני בגיד ודם שכן התורה קוראה בבני אדם נפשות "בשבעים נפש ירדו אבותיך" וגו', "תן לי הנפש והרכש קח לך" ורבים ככה. ועוד כי הנפשות קושרות כל האיברים בגידים ושולחים המזון להם שהוא הדם וזהו הפשט. ואמנם הפירוש יורה שהוא מדבר על שנים עשר שבטים שנאסר להם לאכל גיד הנשה. גם לכל אחד …

… כי כלל הפרשה הראשונה לפי פשטיה היא שרצה הגואל הראשון להודיע כוונתו וענייניו לגואל האחרון וכל הנמצאים בין שניהם, ממי שמעיין בספרו היום או עיין לשעבר או יעיין להבא. והוא שאמר שסבת גלותם היתה מכירת יוסף, ומנה הבאים לגלות כמו שמנה היוצאים. ודלג המניין לאחור ולפנים (משבעים) [משבעה] עשרות לששים עשרות אלפים, והיה הגמול להחליף עשרות באלפים. והמשיך העניין עד בואו אל ספור התחלף הדעות עד שיעונו הגולים מפני שוביהם. והוצרך לגלות עניין הולדתו ומה …