שָׁמוּר

… שזכרוהו החוקרים. ואמנם הזכרון אצלם הוא עניין דרישת הדבר בהתעוררות רצון כשיביאהו החושב אל מציאות אחר העלמו מן המחשבה לגמרי כאלו התחדש עתה אצל החושב. ומתוך כך זוכר שזה כבר היה עניינו כך וכך, והוא קרוב לזכר. אבל השומר מעולה משניהם שהוא זכר רצוף שאין שכחה בינתיים כלל ולא יצטרך להביאו אל זכרון, כי נזכר ועומד הוא וחקוק בלב בשלמות. והמעשה עניינו כדי להזכיר הדבר על דרך הזכר והזכרון, אבל השמור הוא שהמעשה צריך אליו והוא אינו צריך אל המעשה.

ולפי זה הסוד הגדול אשר בא בסוד השבת שהוא יום שכל מעשה אסור בו, אבל ימי החול הם ששת ימי המעשה. והוא בא בו "זכור ושמור בדבור אחד", מפני היותו כולל השמור שהוא זכר רצוף אשר אינו צריך למעשה לחזקו בלב כי חזק ואמיץ הוא בעצמו. והוא עניין הספירה השביעית הנקראת בשם היכל הקדש המכוון באמצע. כי הספירות השלש כל אחת ואחת בעצמה היא עומדת על דמות שלש נקודות שבשלשת זויות המשולש כצורה הזאת, △ וכשתשלש זאת על דרך רבוע כפול יעלו תשע זויות כצורה הזאת,