שֵׁם מֻטְבָּע

3 הפניות ב־1 ספרים

מפתח הרעיון

עמ' קנט§40

איש ואיש מבני אדם. וצריך אני להודיעך כי שם האיש הוא שם מוסכם, וימצא לפעמים נגזר משם אחר ולפעמים לא יודע לו גזרה כלל. ועל זה אצטרך להודיעך על עניין שם העצם סוד השם המיוחד, ואם הוא שם העצם או שם התואר, ואם הוא מוסכם או מוטבע, ואם נגזר משרש שם אחר אם לא נגזר כלל. ואומר כי עניין שם הוא מן שומא כלומר דבר כולל ומשוער בשיעור כך כאמרם ז"ל "וְשָׂם דרך אראנו בישע אלהים" (תהלים נ' כג') אל תקרי וְשָׂם אלא וְשָם (סוטה ה:), כלומר ומשער

עמ' קס§41

תואר מקרה והעצם הוא הנושא המקרה ואין המקרה נושא העצם. שהמקרה אינו יכול לשאת עצמו כל שכן שלא ישא שום עצם. ועל זה כוונתנו באמרינו על שם יו"ד ה"א ו"ו ה"א שהוא שם הקדש והוא שם המפורש ונקרא שם המיוחד לו ית', מפני היותו לנו זה השם מוטבע, שאין ספק שכל שם הוא מכ"ב אותיות. וזה השם הוא מן האותיות הפשוטות לא מן אמ"ש שהם שלש אמות, ולא מן בג"ד כפר"ת שהן שבע כפולות, אלא מן הוזחט"י לנסעצ"ק שהם שתים עשרה פשוטות. ובהוציאך מהם ג' אותיות שהם יה"ו

עמ' קסא§42

ואם כן היות שם השם נמצא מדבר אחד והוא מן האותיות, אין זה כי אם מוסכם לא מוטבע. ואם תאמר איזה הוא שם מוטבע נאמר לך דע שהשם המוטבע הוא המצוייר בנפש. ואם נקרא שם הוא בשיתוף גמור לבד, מפני שכל ציור אנושי אינו בלתי מחשבה, וכל מחשבה אנושית אינה בלתי ציור דבור, וכל ציור דבור אינו בלתי אותיות, וכל אות סימן, וכל סימן שם כמו שזכרתי. מזה הצד יאמר על שם המושבע,