שִׁנּוּי הַשֵּׁם

4 הפניות ב־1 ספרים

מפתח החכמות

עמ' י§17

קראה שם השם בשם חדש. וכן שם הבאר שהוא מקום הדיבור לה והוראת זמן אברהם בעת לידת בנו זה. ועוד הראות לו השם אחר שלש שנים ללדת בנו ההגרי והיותו מורה לו שם הכח המשנה טבע הלידה עם לכת לפני השם בתמימות ובשלמות. ושנוי שמו תחלה עם תוספת אות ה"א והיותו אז נגזר משם אב המון כמו ששם ישמעאל נגזר מן שמע יי'. וגם שם בבל נגזר מן בלל ושם פלג מן נפלגה ושם נח מן ינחמנו גם נחמתי מן אמחה או אמור אמחה מן נחמתי, ומן וינחם על דרך הסוד. וכן שת מן שת לי וכן שם

עמ' יד§27

כוללת שליחות המלאכים לעשו ויראתו ממנו ותפלתו לשם שיצילהו מידיו ושליחת מנחה לו מברכתו. ועברו מעבר יבק והתבודדותו ומצאו איש מתאבק עמו עד עלות השחר ושנוי שמו על היותו נוצח "כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל". ועל שם שרית קראו ואמרו "כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי". ואיסור גיד הנשה אשר על כף הירך מפני שנגע המלאך בכף ירכו "ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו". ופגישת שני האחים עם כל חילם והפרדם בשלום זה מזה.

עמ' סז§67

ומחייבים זה מזה. כי הקרבן שמו מעיד עליו שהוא קירוב הכחות האלוהיות אל הכחות האנושיות ויתחייב ממנו גלות לגופים וגאולה לנפשות. ואשר פדה אלהים את נפשו באברהם כל העולם שלו וכל שכן בהיות השם מחבר אליו כח מכחו בסוד ה' שנתן מן השם בשמו והוא אות, ובעדו כרת אתו בריתו לא ברית סתם. ובריתו שנוי התולדת להוסיף מכח הנקבות על כח הזכרות בשם, עד היות ש"ר אברי"ם לוקח הכח העשירי הנמצא עם החמר והוא שר החמר שהוא שר עצם המוח לפי הקבלה בשיתוף שרי עם אברם ומחלק

עמ' פח§78

יקשרו זה עם זה לפי הדרך הכללית לא לפי הפרטית. וכשילקחו לפי דרך הקבלה לא נניח מהם אות אחת בלי צורך. ואמנם יתחייב מזה רוב האריכות וזהו מה שאנחנו בורחים ממנו ועל כן יספיקו הכללים בכל צד. ונאמר כי שם אל שדי אשר נאמר ליעקב בשנוי שמו, ואין בין ישראל ובין אל שדי אלא ד'ר' שזה דין וזה רחמים שריאל שדי אל. וכבר התבאר שזה השם הוא הממונה על פריה ורביה ולפיכך אמר עמו "פרה ורבה". וענין אלופי עשו זכרנוהו למעלה ומה שבא בפרשת וישב יעקב והוא ענין