שֶׁבַע לְשׁוֹנוֹת

2 הפניות ב־2 ספרים

ספר החשק

עמ' צב§587

על המלאכים, כי אם בשם משותף, לא בשם מוסכם. נאמר לו אנחנו שזה כולו אמת, רק אם היתה הסכמת הדבור נופלת על הנמצא בלשון לבד, היו א"כ בני אדם נבדלים ומשותפים במהות עצמותם, והיו עצמיהם משתנים לפי שנוי הדבר. וכל אשר היה אדם יודע שבע לשונות או שבעים היו לו ז' עצמים, או ע'. והיו עצמיהם מתחדשים בם לפי לשונם לא לפי הכח הנפשיי מקבל כל הלשונות. והיו אז בני אדם נבדלים כאומות אלו מאלו ומשותפים אלו באלו. והיה מספר מיני בני אדם כמספר לשונותם המשתנות, ואז

ספר הישר

עמ' צט§20

הברכה. ואז החל בשם, אמר רזיאל ויי' אלהי שלח מלאכו לפני והראני דרכי שמו ואראה מתוכו מראות אלהים עשרה, והמראה העשירי כמראה הראשון וקול שדי מבין שניהם יוצא ואירא מאד בשמעי הקול. ועשרה דברים הבינותי מקול אחד ושבע לשונות בכל אחד ואחד. מלאכו זה אמון והוא שם התורה וסודו משה בן עמרם. ולזה כתב תחילה ברכת כהנים להבין זמן אמון ואמן והוא מונא זמן נפרד מאנו העם לדעתו אמון מנוא סולא בן אדם נברא זין מם נון זמנים וימים והאלהים פה וו פ"ו הוא