שָׁלֹשׁ שְׁאֵלוֹת
8 הפניות ב־1 ספרים
אמרי שפר
ואחר שהקדמתי לך כל אלו ההקדמות אני רוצה להוציא מלבך כל מבוכה שאפשר להשתבש בה דעת כל חכם השואל למה נברא האדם ולמה נתנה תורה, וכל מה שיעדתיך עליו שיודע עניינו מזה החבור בקצור. ואומר שאם קבלת מדברי התאמתות זו הדרך בטלו כל אלו השאלות ונגלה לך אמיתתם מיד בלי ספק ואם קראת ספרֵי זולתי וספרַי והרבית לקרוא חבורי זה פעמים רבות ועודך …
טוב בעיני מעתה אחר אלה העניינים שהודעתיך לגלות לך תכלית כוונתי. במה שיעדתי לגלותו בטעמים נכונים על השאלות אשר ישאלם המשכיל המבין המקובל בהתחלת הקבלות לדעת תשובתם מפי החכם השלם המקובל בכל דרכי הקבלה והם שזכרנום בכלל בראש זה החבור ואלו הן: שאלה ראשונה היא ידיעת השם המפורש לפי קבלתינו. שאלה שנית מה הוא עניין כחו ופעולותיו בבריות הפרטיות. ודרכו עם התכליות. שאלה שלישית מה הגמול והעונש המתחייבים מאתו לכל הראוי לגמלו בעדו עם זכרו ולהענישו על שכחתו.
אלו הם שלש שאלות ראשונות נקשרות זו בזו בידיעת השם. ועוד אלה תולדותיהם למה נברא האדם בזאת הצורה השכלית האלוהית בעולם השפל הזה. ולמה נתנה לו אחר שנברא תורה ומצוה בשני לוחות אבנים. ולמה נתנה לאומה זו שלנו המיוחדת משאר אומות בזמן מתן תורה ובהר סיני ובמדברו. ואלו הן תולדות השאלות הראשונות השלש וגם הם שלש.
ואין ספק שיש שם עוד שאלות אחרות רבות וכולם חוזרות אל אלו הששה שרשים שהם שלשה ראשים ושלשה ענפים. והענפים שרשים הם לענפים הבאים אחריהם כאשר האחד שורש כל מספר והשנים ענפים לו. והם שרש כל הזוגות. והשלשה ענפים הם לאחד ולשנים והם שרש כל הנפרדים וזה דרך כל המציאות. ולפיכך כשאגלה לך אלה השלשה ראשים עם טעמיהם גם השלשה ענפים עם טעמיהם מהם תוכל להוציא שאר טעמי השאלות הבאים אחריהם. ודע באמת כי הטעם האחד שהוא הראשון מספיק לכל חכם שלם כי הוא שרש השרשים כולם.
דע כי שאלותיך אלה הם שאלות מופלאות ראויות לכל חכם ונביא לשמעם ולקבלם ממך בשמחה וצריכות תשובה נצחת אחת או שתים או שלש כדי להסיר מלבך כל מבוכה בשאלות אלו לפי מה שיעדנו לגלות בזה מידיעת השם בשם.
ואחר שביארתי לך מה היא ידיעת השם בשם ונשלמו טעמיה לפי הקבלה ונגמרה דרך השאלה הראשונה. אשוב להודיעך בקצור דרך השאלה השנית. ואודיעך מה עניין כחו ופעולתו בבריות הפרטיות ודרכו עם הקבליות.
ואחר ביאור השאלה השנית במעט ממנה ומהראשונה תושג השלישית שהיא סוג גמול והעונש על יד השם.
וזאת השאלה השלישית היא שאלה נכבדת ועמוקה מאד ולא ידעוה באמת כי אם הנביאים לבדם אבל מסרו סודותיה לחכמים השלמים בקבלה וכבר רבו הדעות בה עד אשר נשקעו בני אנשים גדולים בימה עד תהומותיו ואין מעלה. ורבים טעו בדמיונם בה. והתעו רבים אחריהם ממי שכבר חשב לדעת האמת. וכל זה גרם להם המשכם אחר דברים פשוטים בספרים ואחר מחשבות חכמים רבים קודמים מוסרי קבלות בלתי אמיתיות. וחסרון מאזני שכל הביאם לחשוב מה שחשבו בשאלה זאת.