שְׁלֹשָׁה מִינֵי בֵּן

… לפי הטבע, אבל נאמינהו בבואו במקום המורה המנע מציאותו לפי השכל או במקום שיורה ראשית עניינו או תוכו או סופו עניין אחר מעולה ממה שיורה עליו הפשט. ועל כיוצא במין הראשון אמרו ז"ל "אין מקרא יוצא מידי פשוטו". ויש לזה העניין שלש דרכים חלוקים ואלו הן, ב"ן שיורה פשוטו בחיזוק עניינים שמציאותו כמשמעותו, וב"ן שיורה פשוטו מניעת מציאותו, וב"ן שיובן לשני העניינים ולא יהיה נמנע מאחד משניהם בשיקול הדעת. והראשון אנחנו מחוייבים בחיוב אמיתת התורה והנבואה להאמינו …

… יורה עניין גזרתם על דרך אחת או על שנים או על יותר מהם. ובדרך הזאת יש נפלאות בתורה עמוקות מני ים ומורות על הרבה מנסתריה. ועם כל זה הנקראים בשם מאלו השמות אין מציאותם נמנע עד שנצטרך לפרש על העדר מציאותם. וכן כל בן שבא בתורה מזה המין הוא היה על כל פנים נמצא, כמו "ויולד נח שלשה בנים" וכיוצא בהן, וכן "שתי בנות לוט" והדומה להן.

ואמנם כל ב"ן שבא בתורה מן המין השני כגון "בני בכורי ישראל", שאין בן זה נולד לפי טבע התולדה, אנו צריכים להוציאו מפשוטו על כל פנים. ונודיע עניינו ונאמר כמו שהבן הבכור לפי מנהג האנושות הוא נכבד מכל בית אביו על הרוב, והוא הראוי לקחת פי שנים …