שִׁירַת הַאֲזִינוּ

… אמר והסתרתי. ובסוף נתן סבת זה כולו באמרו ית' "ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני כל הצרות האלה" (שם). ואמר "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה כי פנה אחרי אלהים אחרים" (שם). ואחר כן צוה לכתוב שירה בזו העדות, וצוה למשה ללמדה בפרוש כאמרו ולמדה ואומרו שימה כלומר פרשה וסדרה להם עד היותה מצויה וסדורה בפיהם, ותהיה לעד ביני ובינם. ומה שנתן סבת העזיבה הנזכרת הוא אמרו "ואכל ושבע ודשן" (שם). והנה כי זה כולו מביא לידי …

וכבר ידעת מאמר הרב בעניין ע"ז בחלק א' בפרק ל"ה ובפרק נ"ג, ומה שזכר שם על עניין חרון אף וכיוצא בו, ומשם תבין כל הכוונה הנזכרת פה. וכשתעיין בעיקרי השירה ר"ל שירת האזינו אשר היא לעד נאמן בינינו ובין השם תמצא כי רוב האשימו אותנו הוא בעבור סכלותינו ושאין אנו חכמים. כאמרו שם בתחילת האשימו אותנו "שחת לו לא בניו מומם דור עקש ופתלתול הליהוה הגמלו זאת עם נבל ולא חכם הלא הוא אביך" וגו' (שם לב'). …