שְׁחִיטָה

… יהוה ויגז שלוים מן הים" זו רוח אחרת. הנה נזכרה אסיפה הנה בג' מינים באנשים ובדגים ובשלו, ויש מי שחשב לומר שהשלו עם היותו עוף הוא נחלק לשני מינים המין הא' הוא ארצי והמין הב' מימיי. ואע"פ שהעוף מן הרקק נברא הדין נותן שהארציי יהיה טעון שחיטה מפני שלא נזכרה בו אסיפה. אבל נאמר בו בפרשת המן הראשון הנזכר בתלונות אחר השירה "ויהי בערב ותעל השלו ותכס את המחנה". ואמנם המימיי הנזכר פה שאמר אסיפה למה לא נדין בו גזרה שוה, ואע"פ שלא נזכרה בו שחיטה כבר נרמזה במלות ידועות מתחלפות …

ואלה הם המלות אמר בהם "ויאספו את השלו הממעיט אסף עשרה חמרים וישטחו להם שטוח סביבות המחנה". וזה מפני שנזכרה בהם אסיפה ולא נתפרשה בה שחיטה הוצרך הכתוב לרמוז באמרו "וישטחו להם שטוח" שהוא מצורף וישחטו להם שחוט. והנה מרע"ה לא זכר העוף אבל זכר בהמות ודגים ולא זכר חיות ולא חגבים באמרו "הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם". ולא מצאתי בו פירוש מספק מישב דעת טוב מזה, ראה עתה מה מתחייב מעניין בקשת כל מותר וזה כי מאחר שיש לאדם מה שצריך לו מן המזון ההכרחי המועיל לשמירת הבריאות אין הדעת סובלתו שיבקש לו מותרות ואם יבקשם ואע"פ שימצאם גלתה התורה שהוא קשה בעיניו ית'.

… חבר מו"ם עם ע"ל ותמצא מעול"ם, רמז לאמרו "מקו"ם טהור". והסוד מורה שלא קרה לה אחד משני המקרים הנזכרים מעול"ם, לא מו"ם ולא ע"ל. ורמז אלעזר הכהן, א"ש לבנ"ה, טב"ע וצור"ה אשר בו החפ"ץ הקדמו"ן והוא חמ"ר הקה"ל. ואמרו "ושחט אותה לפניו" כאמרו "ושרף את הפרה לעיניו". ואמרו "מדמה באצבעו והזה אל נכח פני אהל מועד מדמה שבע פעמים".

… ואחד והוא המכריע. והשוחט הפרה והשורף אותה והאוסף את אפרה שלשתם רמזו לבית דין ראשון. ושלשת בתי דינין אלה רמז לשלשה עולמות שההשגחה בהם אחת בעלת שלש צורות. והשנים כ"ו והג' מל"א והוא רמז "ישלח מלאכ"ו לפניך". והשחיטה היא מורה על הפסד צורת הוית גוף הפרה בהעדר חייה ממנה. והשרפה בכללה היא מורה על העדר צורת הרכבת גופה לשעתה והשתנותה אל קרבת החמר הראשון פתאם בכח האש הטבעית. ואסיפת אפרה אשר נשתתפו אתו שלשה מינים בשריפתה והם, עץ ארז ואזוב ושני תולעת, על ידי הכהן המשליכם אל …

… או פרידת הרוח היא סיבת מיתת הנפש והגוף יחד. ועל כן נאמר בשתי רוחות שאחת עולה ואחת יורדת בקהלת (ג' כא'), בפסוק "מי יודע רוח בני אדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ", זו לטבעה וזו לטבעה. ועל כן מותר לשחוט הבהמה והדומים לה כי נפשה מן הארץ. כמו שנאמר "תוצא הארץ נפש חיה למינה", וזו נפשו של אדם הראשון. כי אחת יש לו תחתונה בהמית, ואחת יש לו עליונה שכלית, ואחת יש לו אנושית מדברת. השכלית שמימיית והבהמית ארציית והמדברת רוחנית. על כן קול ורוח …