שְׁלֵמוּת

20 הפניות ב־9 ספרים

מפתח החכמות

עמ' פב§75

ואומר לו, אחי! דע לך שלפי האמת הראשונים הנזכרים בתורה לשלמים וקצת מהם עמהם שלא נזכרה שלמותם היו שלמים בלא ספק בלתי זאת התורה שבידינו היום לפי פשטיה. אמנם שלמותם היתה לפי נסתריה אשר נודעו על דרך המחקר וראוי להאמין עם כל זה שהשלמויות בבני אדם אינם שוות, אבל הם מדרגות בהם כל איש ואיש מהם כפי מה שהוא. ואז הבאתי לו ראיה מענין הסלם שנאמר בו "ויחלם והנה סלם מצב ארצה" וגו' "והנה יהוה נצב עליו ויאמר" וגו'. ושאלתיו אם זה החלום חלום של נבואה אם לא. ויאמר כן. ואומר לו אם מה שבא

עמ' צד§83

אבל לא הורגל עמהם עד שילך בדרך מדתם זאת כראוי לה לפי אנשי הרגלה. וכשהחל ללכת עמם ולמד מהם הרגלה הראוי, הלך בה בדרכם לפי מה שהם. אבל עדין הוא חסר משלמות זאת המדה עד שילמוד מפי חכמי המדות מהות הנדיבות, ויושלם בה ולא יוסיף עליה ולא יגרע ממנה. ואז יקרא בה שלם בתכלית השלמות. ועל זה המשל שהמשלתי לך במדות הנדיבות תמשיל כל המדות בישרות מהן ובחסרות וביתרות. והן תמיד שלשה דרכים לכל מדה ומדה. ואמור מדה טובה ומדה רעה ומדה בינונית. ושים הבינונית מדה ושתי הקצוות טובות ורעות. תאמר

מפתח השמות

עמ' יא§11

ואין צריך להאריך בזה יותר מזה במקום הזה לפי כוונתינו בו והוא שאנחנו כווננו פה להודיע עניין השמות ואיך הם מביאים לידי ההשגה הנזכרת לכל שלם במדותיו עם שלמות יצירתו אחרי למדו תלמוד תורה הרבה עד שיקבל ממנה להיותו בעדה חכם ומבין מדעתו. ואחרי כן יכין עצמו בכוונה חשקיית אשר בחר בה כבר יותר מכל הדברים שבעולם וישיג בהתבודדו להשיגה מה שביכולתו להשיג ממנה. ויוסיף בה תמיד

עמ' כד§22

ואמנם מה שכולל לכל בלא ספק הוא שלמות כל איש ואיש מאישי מין האדם הנבראים בעלי חמר זך שהם הקרובים בהרבה לקבל שפע השכל בקלות יותר מזולתם, רק שהם צריכים אל שלמויות אחרים והם שלמות המדות הנפשיות ושלמות העיון בחכמות כולן הצריכות לדעתן ולהשיגן לפי השגת השכל. ועל כן החוקרים כולם לפי דרכם לא ישגיחו בעניין הבדל אומה מאומה כי הם יבקשו השלמות מאישי מין האדם לבד ויאמרו שעניין

מפתח התוכחות

עמ' סח§66

ימצא בך מעביר בנו וביתו באש קוסם קסמים מענן ומנחש ומכשף: וחבר חבר ושואל אוב או ידעוני ודורש אל המתים: כי תועבת יהוה כל עשה אלה ובגלל התועבות האלה יהוה אלהיך מוריש אותם מפניך: תמים תהיה עם יהוה אלהיך". שלם תהיה עמו "כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קסמים ישמעו לא כן נתן לך יהוה אלהיך: נביא מקרבך מאחיך כמני יקים לך יהוה אלהיך אליו תשמעון". קשר הכתובים האלה קשר אמיץ וחזק ומחכים כל פתי וכל סכל אשר הוכה

עמ' צ§86

מהבנתה. ולא אל קטנות לגרוע ממה שראוי. ואם תעשה ככה שתתקיים מה שנאמר בכתוב לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו בסברה זו יאריכו ימיך בעולם שכולו ארוך הנקרא אדמת קדש. והוא אשר יי' אלהיך נתן לך כי מתת אלהים היא. ועל הסר מדרך האמת ומן השלמות הצודקת ומן הדרכים הנמשכים אחריהם עליו נאמר "כי תועבת יהוה אלהיך כל עשה אלה". רמז למלת אלה אלהיך. ועל כן הודיע ואמר עוד כל עשה עול, כבר באר לנו מפורש שכל אלה מעשים ממש ובעבור זיכרון מעשה העול. ולפרסם שם בעליו

שומר מצוה

עמ' ה§6

השתדלותו, אך יתכן שישאר עם התנבאותו ועם היותו פרטי לנביאים כבר הוא כללי לעצמו וכבר הרויח ריוח גדול במציאותו, והוא שעלה למדרגה העליונה שבמציאות האדם לפי שלשת המינים שחלקנו מין האדם אליהם. ולפיכך הדין נותן לך ולכל הדומים לך ממבקשי השלמות באמת שישמור זו המצוה שצוו השלמים ללכת בה. ועל זה רמזתי עניין זה הפסוק שבו התחלתי זה החיבור והוא הראשון. ובשני לו רמזתי מה שנדבתי לך לחבר לך ספר בקבלה. ובשלישי רמזתי עניין היות השם מגלה לנו זאת הדרך על ידי משה למען ספר שמו

עמ' יב§13

אחר הרוחני המביא לגבורת החכמה ולחזקה בלב המבורך עם קבוץ רב ממנה לפי התחלפות מיניה, היא השמירה המעולה. ומפני שהאדם גוף בעל נפש ומצד נפשו משיג החכמות ומצד גופו טורח בעיונם ומצד שכלו שמח ומתעדן בהשגת השפע, יתחייב מזה שהשלמות הוא בהיות שלשת העניינים בו שלמים, וזו היא דרך החכמה.

עמ' כב§27

ואחר שהודעתיך זה אשוב ואודיעך כי העניין הזה הנקרא בשם ברכה משולשת ובאה בהזכרת שלשה שמות יחד, הוא עניין שצריך כל משכיל שלם מקובל לעיין באמתתו עד שיתבאר לו כי זאת הברכה המופלאה עניינה צריך שיהיה כולל שלש שלמויות האדם. והם שלמות הגוף ושלמות הנפש ושלמות השכל. ואמנם שלמות העשר אינו מגיע בדבר עצמיי ואע"פ שהוא אשר כל העם הוכו בו בסנוורים ויחשבו בכלל כי בו אמיתת שלשת הברכות, ואין הדבר כן. והעד אמרו על זה "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם" (במדבר ו' כז'). ולא

עמ' כה§30

הפרטית שדברו במדות אלה החכמים הקדמונים ז"ל. אבל כוונתי היתה פה בהזכרת קצת המחברים בה וקצת הספרים שחוברו עליהם להודיעך שכל החכמים השלמים הודו והשיגו וידעו באמת שהמדות האנושיות הן שרש ועיקר למציאות השכל. ואם אין לאדם מדרגת שלמות לא יתכן לעלות במדרגות הנבואה. ואמנם נתיבות המדות הן נחלקות בחלוקים מופלאים. ומי שלוקח לו מהמדות מדה אחת וממליכה על כל מדותיו כולן באותה המדה הוא נדון בהשגחה מהשם. כאברהם במדת החסד, וכיצחק במדת הפחד, וכיעקב במדת האמת, וכמשה במדת הענוה,

עמ' לא§36

גדול וחזק הוא לאדם עניין ישוב הדעת, עד שקצת חכמים בארו שזה אי אפשר להיות כן אלא אם כן יהיה זה האיש בעל מזג שווה או קרוב לשווי מאד בעצם מוחו מתחילת יצירתו. וכשתשתכל בעיון טוב באלו הששה עניינים הנזכרים תמצאם כוללים צרך השלמות האנושי מכל הצדדים. ועל כן לא הוצרכו חכמים לבקש מן התלמיד ההגון כי אם אלו הכללים לבד שהם סבת שלמות השאר.

סתרי תורה

עמ' כג§56

שמבין דרכי האמת כאשר הם. ונרמז זה גם כן בפרק שני באמרו, "וזה כי השכל אשר השפיע הבורא ית' לאדם, והוא שלמותו האחרון אשר הגיע לאדם קודם מרותו ובשבילו נאמר בו שהוא בצלם אלהים ובדמותו". והמשיך העניין כולו והורה בזה שהצלם נקרא השלמות האחרון, וזה עניינו כולל ונזכר על עניין אחד ולא נזכר על עניין אחר. וכן עשה הרב ואעשה כן גם אני. ושם נפש הנזכר בעניין איוב בפרק כ"ב הוא בעצמו סוד צל"ם הנזכר בפרק א' וב'. והנה כל פרק ח' בחלק שלישי מורה על זאת הכוונה

עמ' מז§86

בידו. הולך ועושה, חסיד. לא הולך ולא עושה, רשע" (אבות ה' יד'). וכל זה שקול במאזניים אלהיים והאדם נפקד לרגעים על זה, כי פעם גובר כוחו ופעם יחלש, ואם יחלש ירחו וחסר הולך וחסר, ואם יגבר ירחו נמלא והולך ומתמלא ואורו נוסף עד שישלם תכלית השלמות ביצירה. "עטרת תפארת לעמוסי בטן שהן עתידין להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם" (סנהדרין מב.). וממנה תבין קידוש החודש וגם חידוש הקודש והפקידה והזכירה. ותבין אומרם ז"ל "הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח" (חולין ס:). והיות

עמ' קי§186

מונע מזה הפועל בו אבל מונעיו מזולתו. ואם כן אין ראוי שתהיה גם אתה עוזר להרשיע ולחדש המונעים, כי אין זה דרך הבחירה בחיים אבל היא הפכה. אמנם אמיתת הבחירה היא שתבחר להסיר המונעים שלמותך האחרון ממך בכל כחך ובזה תשלים מציאותך בפועל.

עמ' קעו§298

כל משכיל שחננו קונו שכל והשיג העניין שסבבנו סביבו מראש הספר הזה ועד פה, יוכל להשכיל ולהבין ולדעת מתוך דברינו, כי כל מעלת האדם האחרונה והשלמות הגדול אשר אפשר לו להגיע לעצמו בפועל הוא בהיותו מתדמה לקונו בכל ענייניו. ואם כן ידוע שאי אפשר לו להגיע אל המעלה העליונה ההיא, כי אם בידיעת השם ית'. כלומר שידע האדם את השם תחלה ומזה יתחייב שידע לפי מה שאפשר לו לדעת מצד היותו אדם שלם איך השם

מצרף השכל

עמ' ד§8

ויולידו והעונש הוא הפכם. ולבינוניים  נודיעם שהגמול הוא שיחיו הגופים לעולם ולא יאכלו ולא ישתו ולא יולידו אלא שייהנו מזיו השכינה והעונש הפך זה. וליחידים נודיעם בצנעה שהגמול האמיתי הוא פרידת הנפש מכל חומר, אחר ההשגה הרוחנית השלמה ולבלתי הפסד הרוחניות ההוא לעולם כמו שאי אפשר בסבתו הפסד ולא העדר כלל והעונש הוא הפך זה.

עמ' ה§9

לשוב השלם הכופר בשקר המודה באמת, נבוך, שכבר יצא מכל המבוכה שבאמונה. גם הנבוך לא ישוב סכל מפני שכבר למד דברים שהוציאוהו מן הסכלות, ובעבור שלא נשלם נשאר נבוך. ובעבור היות המתנבא המבקש הדבור האלוהי מהשם הוא השלם שבכל מין האדם, הוצרך לכתוב עניינים סובלים שלשת העניינים הנזכרים מפני היות הכתות הנזכרות שלש.

ספר המליץ

עמ' כ§20

צדיקים. ויודיעם סתרי החוקים לפי סכלם מהם על דרך ייחוד ומהם בפרהסיא לכל, כעניין שלא ישתוממו הלבבות עליו וישתדל תמיד להיותו אהוב מלמעלה ונחמד מלמטה. עד שיהיה עם זה נוחל שני עולמות העולם הזה והעולם הבא. כי זהו תכלית השלמות. וצריך זה העניין חכמה רבה והתיישבות נפש חזקה כל זה באמת ראוי לעשותו כן עד אשר לא יטה המתנבא ר"ל המתעלה בידיעת השם מזה ימין ושמאל, אלא בעת שיראה שהעם משתבש במעשיו או באמונתו שאז אין ראוי שיעשה כן אלא הפך

ספר העדות

עמ' סח§13

שאין מלך בלעדו. וזו היא ידיעת השם בשם, כי משה ידע השם על פי השם, גם השם ידע את משה בשם. ועל זה מצא חן בעיניו כמו שאמר "ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני" (שמות לג' יב'). עם היות מלת וגם מורה על ריבוי להורות שעם הידיעה אין שלמות אחרון בלתי מציאות חן. ככתוב "וחנתי את אשר אחן ורחמתי את אשר ארחם" (שם יט') בחלום היום נגלה. אמר שהיה ברומי בזמן ההוא והודיענו מה יעשה ומה ידבר בשמו, ושיודיע לכל כי "יהוה מלך ירגזו עמים" (תהלים צט' א'). והגמול שממליכו ימלך

חותם ההפטרה

עמ' קכג§22

עניין כולל המין בזה. וזה סוד המצאת האדם והוראה על מהותו. ומאמר "שפך דם האדם באדם דמו ישפך" ונתינת טעמו מפני שנברא בצלם אלהים, עניינו לפי הנסתר שאם ההורג גוף זולתו ומפריד צלמו האלוהי ממנו הוא חייב מיתה, קל וחומר ההורג עצם אמתתו ואינו משלים עצמו שהוא חייב עונש של שופכי דמים. ועל זה רמז באמרו "שפך דם האדם באדם".