שִׁבְעִים זְקֵנִים

7 הפניות ב־4 ספרים

מפתח הספירות

עמ' מ§38

והנה משה צועק לשם על טרח העם שהוא כבד עליו ואומר "מאין לי בשר" וכו', כפי קשר כל העניין ההוא. ואמנם השלו הראשון עלה מן הארץ והשני מן הים. והשם ית' רצה להקל מעל משה באמרו לו אז "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל" וכו'. ואמר "וירדתי ודברתי עמך שם ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם ונשאו אתך במשא העם ולא תשא אתה לבדך". ומפני שכונת השם להורות דרך הנבואה לכל רואי ספרו ית' הגיד צורת הנבואה במראה המן ובמראה הנבואה

עמ' מד§41

"אספה לי שבעים איש" ואחר ספור דרכי הנבואה שהתחדש בקצת אנשים מישראל, והוא אמרו "וירד יהוה בענן וידבר אליו ויאצל מן הרוח אשר עליו ויתן על שבעים איש הזקנים ויהי כנוח עליהם הרוח ויתנבאו". ובא עתה להודיענו שעם היות רוח הקדש נאצל ממשה ומתפשט על שבעים ושנים זקנים שהיו כתובים בפתקין שכתב אין משה חסר דבר ממה שהיה לו מן הרוח האלהיי. אבל אותו תכלית השלמות כדמיון האש שמדליקין ממנו כמה אלפים ורבבות נרות מנר אחת וכל נר ונר מהם בו כל הכח אשר בראשון בעצמו, ולא יבדל האור

עמ' ע§67

אברהם המחבר על זה כי פנה עולם האדם דמה, ולפיכך אם תמנה דמ"ה ז' פעמים מיד תקח כל כח הפרה. כי כח הפרה תלוי בכ"ג שהוא מספר סנהדרין קטנה והוא רמז כ"ה תברכו, בכ"ג תברכו בסנהדרין קטנה, והוא רמז באמרו והז"ה. וסוד שב"ע פעמי"ם בסוד שבעי"ם פע"ם רמז לשבעים זקנים שהם סנהדרין גדולה, והמזה הוא המשלים לשבעים ואחד והוא המכריע. והשוחט הפרה והשורף אותה והאוסף את אפרה שלשתם רמזו לבית דין ראשון. ושלשת בתי דינין אלה רמז לשלשה עולמות שההשגחה בהם אחת בעלת שלש צורות. והשנים

מפתח התוכחות

עמ' טו§18

מלת לתלמי וכתבו תחתם לתלמידיהם. וגרם זה הסופר הראשון בה, וסבת טעותו היתה שמצא נקודה על י' של תלמי וחשב שהוא מן המלות אשר נשלמות עם נקודותיהן כמלת אע"פ ודומיהן. ותכלית הגרמא שלא ידעו איך היה המעשה בתוספת בין ע' זקנים ובין תלמי המלך ששינו לו י"ח דברים וזה אחד מהם. והעיקר הוא שאמרו "אשר חלק יהוה אלהיך אותם לכל העמים להאיר להם תחת כל השמים". וכך כתוב במעשה בראשית להאיר על הארץ ובכך ניצלו מיד מלכות הרשעה. אך הסוד הוא להנהיגם מפני שאינם חפצים בהנהגה אלוהית, ואם כן

עמ' כד§26

וישם באגנות וחצי הדם זרק על המזבח". ושם נאמר "ויקח ספר הברית" אשר סודו ברית השם, והנה סוד חלוק חצי הדם הוא חצי מדה וחצי הדם הוא וחצי מדה, וסוד חצי חק מדה. והנה חלוק שד"י לשנים חצ"י הד"ם הוא חצ"י שד"י וסודו שבעי"ם, רמז לשבעים מזקני ישראל ויש"ם ב"א גנ"ת חמש"ה הוא ש"ם אח"ד, גנ"ת חצ"י הש"ם, חצ"י הספ"ר. ויש"ם באגנ"ת ש"ו אב"ג יתנ"ם אבגית"ץ האר"ש הא"ש הרא"ש ה"ר א"ש הוא הא"ש המשותף בא"ש וברא"ש. וישם באגנת חצי הדם ואיב תשצג חצי הדם וזנ"ב הלבנ"ה

חיי הנפש

עמ' לה§49

כאמרו "ושמרו בני ישראל לעשות את השבת לדרתם ברית עולם" (שם טז'), אך ברית הקשת היא בין אלהים ובין כל נפש חיה, והוא ככל בשר אשר על הארץ. כי האומות שבעים וישראל כנגד כולם שהם ששים רבוא ועשרה מהם קדש, הרי ע'. ועל כן הם כמספר שבעים זקנים במציאות סתרי העולם וסתרי השנה וסתרי הנפש. וכולם נגלים ונכרים ונודעים מסתרי התורה, וסוד משפטם כסוד מאזנים וסוד חוק לשונם, "כי המשפט לאלהים הוא" (דברים א' יז'). אמנם "מות וחיים ביד הלשון" (משלי יח' כא'),

ספר העדות

עמ' סו§10

על לבו בנשמה העלולה בשכינה העלומה בישראל. ואמר כי משה אשר על ידו נתחדש זה השם ידע לשמש הייחוד וזכר את השם משלש, וגם על שלשה נראה אליו המלאך בלבת אש מתוך הסנה הוא מדעו כי סודו ככתב איש. ועל זה נאמר לו "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל" (המדבר יא' טז'). זקנים או תלמידים והם שחתם בשמות מדות רחמים. וסוד "בער באש" יצר הרע. ואמרו עם דומה לסנה שעל תנאי זה קבלנו תורה מסיני שאם נשמרנה נתדמה לה שהיא אש שנאמר "מימינו אש דת למו" (דברים לג' ב').