שְׁלִילַת הַתָּאֳרִים

6 הפניות ב־3 ספרים

סתרי תורה

עמ' עה§124

אצלנו מחוייבת אצל השם יתעלה, ומחוייבת אצל העולם, אחר המצאו בהמצא השם ית', ואפשרית בעולם לפי מציאותו. וידוע שאם כן תחשוב מציאות השם ית' מופשט נבדל מכל העולם כולו ונקי מכל נמצא זולת חומר או צורה נפש או שכל, שלא יתכן להיות לו ית' שום שם בעולם לא עצמיי ולא מקריי. והמקריי הוא הנקרא תואר שהוא מורה על הרכבה עכ"פ, או יורה על שלמות נוסף על עצם הנמצא, או מורה על שלילת חסרון ממנו, או מורה על יחס פעולה, או על אחד מיחסי המקרים התשעה הידועים. אשר הם, כמות * איכות * מצטרף

עמ' קיב§189

לאחרים באיזה דרך ישבחוהו, או להרגיל עצמו על השבח ההוא להיותו קל להמציאו אצלו על פה בכל עת חשבו עליו. ואין הפרש אם כן בהיות כל אותם השבחות נמצאות בתורה או בנביאים או בכתובים או בתלמוד או בשירי המשוררים המתרחקים מדרכי התארים בכל יכולתם, כי הכל נמשכים אחר כוונה אחת מקובלת ומושכלת אצלנו. ולולי היות העניין כן לא היינו מוצאים בתפלות תחלה ברכות הנקראות אצלנו מאה ברכות שהאומרם בכל יום הוא מתברך בכל יום, וכל האומרים מודים שסודו מ"ם יו"ד ושבים

עמ' קנג§266

ואמר לנו שעיקר כוונתו בספרו הוא לבאר מה שאפשר לבארו מחכמת הטבע ומחכמת האלהות למשכילי המדע. ואמר שזה מכלל סתרי תורה, וגם אמר שאסור לגלותם כלומר כל העניינים הנקראים סתרי תורה. ואמר בחלק הראשון בפרק ל"ד, "אמנם הדברים בתארים ואיך יורחקו ממנו ומה עניין התארים המיוחסים לו, וכן הדברים בבריאתו מה שבראו ובתאר הנהגתו לעולם ואיך השגחתו בזולתו, ועניין רצונו והשגתו וידיעתו בכל מה שידעהו. וכן עניין הנבואה ואיך הם מעלותיה, ומה עניין שמותיו המורים על אחד, ואם הם שמות רבים. אלו כולם

עמ' קסט§283

מנצפ"ך. "והוא על הכסא החלוק אינו משל עליו ית' מכל הרכבה אבל משל על דבר נברא וכן אמר הנביא הוא מראה דמות כבוד יהו"ה, וכבוד יי' אינו יי', וכל מה שהמשיל באלו ההשגות כולם הם כבוד יי' ר"ל המרכבה לא הרוכב. כי לא ימשילוהו ית' והבן זה הסוד". והסוד שהנה אמר שהעליון שהוא כעין החשמל הוא כמראה אש בית לה סביב, והתחתון שהוא בלי עין הוא כמראה אש נגה לו סביב, הנה שניהם ראם כמראה אש. אבל זה זכר בו בי"ת ל"ה סבי"ב וסודו ו"ו סבי"ב הנפ"ש, וזה זכר בו

המלמד

עמ' יא§13

כן, כל שם שהוסכם בלשון הקדש אשר הוא קדש ויודעיו קדושים, הוא שם מורה על תואר פעולה ועל כח נשפע על הנפעלים המקבלים הכח ההוא מאתו ית'. או הוא שם מורה על שלמותו ית' לפי מחשבת המדברים ולפי כח השגת שכליהם, עד שיוכלו לצייר דבר בשלילת התארים. כי מהגדת השלמות יובן עניין הרחקת הגשמות והדומים לזה. ודע כי מה שנאמר בפרקי ר' אליעזר בן הורקנוס אשר זכרו הרב, והוא אמרו עד שלא נברא העולם היה הקב"ה הוא ושמו אחד בלבד. מורה מלת היה על זמן כאשר אמרתי,

ספר העדות

עמ' נט§3

מדות בפרט, גדול, גבור, נורא. ומי שלמד מורה הנבוכים ידע מהרה מה שרמז בם הרב ז"ל בעניין דברי ר' חנינא לההוא דנחית קמיה להתפלל והירבה בתארים, כי אינם ריבוי. והריבוי הזה הכרחי לאמרו בעבור קצת ציור אלוהי. ודי בשלש שהוא כדמות עצם אחד נושא שלשה תארים. וחלילה לאל מזה, אך זה מדומה, דומה לאמרנו עליו עלה וירד ודבר והלך ושהוא בעל עיניים וידיים ורגלים ולב ושפתים וכיוצא במשלים אלה, בעבור הכרח הציור הראשון הדמיוני עד שיתחזק השכל ויפשיט כל אלה הדמיונות מן הציור בשלילה אחר