שֵׁמוֹת קְדוֹשִׁים

9 הפניות ב־2 ספרים

חיי הנפש

עמ' קז§144

העניינים המבוקשים מהם ותמצאם כולם צועקים על חסרון החכמה ועל פחיתות המעשים ועל מעוט ההבנה. ובעשותך זה שים לבך לדעת את השם הנכבד והנורא וחוקקהו בלבך חקיקה אשר אין לה מחיקה. כי על זה נאמר שהשמות אינם נמחקין ר"ל שמות הקדש אשר הם כולם מורים על ציורים אלהיים. ואיך ימחק המצייר אחר שאין המצויר נמחק. ואל תזכיר השמות בפיך אבל קדשם וכבדם וחשוב שהם מלאכי המציאות, מלאכי השם השלוחים אליך להעלותך למעלה למעלה ולתתך עליון על כל גויי הארץ. "וראו כל עמי הארץ כי שם יהוה

נר אלהים

עמ' יט§25

ולהודיע לבני האדם גבורותיו וכבוד הדר מלכותו, אחרי אשר גילה סודו אל עבדיו הנביאים. ואומר כי הפילוסופים אשר חקרו החכמה הטבעית הנקראת מעשה בראשית הנכללת ב"ספר יצירה", וחקרו החכמה האלוהית הנקראת מעשה מרכבה הנכללת בשמות הקדושים, השיגו ממקצתה ונמנע משכלם מקצתה. ויותר השיגו בטבעית מן האלוהית, מפני שהטבעית מושגת בשמות שהם בלתי נקראים קדושים, אבל האלוהית מושגת בקדושים. והקדושים הם בלשון הקדש לבד, והם לא ידעו לשוננו ואנחנו ידענו

עמ' כ§26

ומערכתם במרוצות התנועות או במנוחתן. ושם נאמר נמצא כל הדבור וכל היצור יוצא בשם אחד הוא י"ה שהוא מלא יו"ד ה"א והוא שם שלם גם הוא אחד לדבור שהוא רוחני גם אחד ליצור שהוא גופני, הרי שם המיוחד שלם שהוא קדש קדשים בערך אל כל השמות הקדושים הנמצאים בכל מקום.

עמ' כז§36

למטה, גם כן רמז לשמים, וארץ, ואדם, שמים למעלה וארץ למטה ואדם בין שמים לארץ ושכינתו בארץ. והנה מספר אוֹ אוּ אִי עולה כ"ה, ועליהם הברכה והסוד בשם שלם בשלשתם, יוֹ יוּ יִי הוֹ הוּ הִי וֹו ווּ וִי הוֹ הוּ הִי. הנה אלה השלשה שמות הקדש נזכרים בצורת שלוש מרובע והם כ"ד אותיות וי"ב תיבות וסימנם "ביד"ך אפקיד רוחי" (תהלים לא' ו'). והסוד "הנו ביד"ך אך את נפשו שמור" (איוב ב' ו'). ומספרם לב"ד הוא ברמז ב"ן הב"ל מ' הב"ל, אם לא זכה היודעו נגלה לו בושתו ואם זכה נגלה לו

עמ' לב§39

תבין כי הקמץ והצרי מלכים גדולים והפתח והסגול מלכים קטנים שהם משרתים לקמץ ולצרי. וכל אלה העניינים יש להם טעמים נפלאים בציורי החכמה ובנתיבות התנועות הנמצאות בעולם וצריכים פירוש ארוך. ואשר רמזנו מהם כתבנוהו בסמכנו על המקובלים בחכמת המציאות ובחכמת השמות, שבהם העולם מתנהג בכח הבורא ית' אשר סדרם לכבודו להודיע בהם גבורות תפארתו יתעלה. ואחר שהברות הקמץ והפתח אינן משתנות כי אם במיהור ובאיחור דין הוא שימנו שניהם לאחד ולא לשניים בעניינים שאנחנו בהם. וכן הצרי

עמ' לו§43

מהן דבר, והתירה מהן ידיעת החכמה בם. כמו שנאמר "לא תלמד לעשות כתועבות הגוים" (דברים יח' ט'), לעשות אי אתה למד אבל אתה למד להבין ולהורות (רש"י). ואמנם שתי הפעולות שהן ממין חכמת השם ית' אנו חייבים לדעתם. והן חכמת הדיבור שהיא חכמת השמות אשר חקקן השם בעט שלהבת על הכתר הנורא שהיא ראשית היצירה והמרכבה. כמו שנאמר כי טרם שניתנה התורה היתה כתובה באש שחורה על גבי אש לבנה. וחכמת גלגול האותיות בניקודן ובניגונן. ועל כן נודיע הניגון כמו שייעדנו ואחר כן נודיע הגלגול אחריו בע"ה.

עמ' צט§123

המספר הראשונה. ועל כן הוא שם העצם ונחלק לשלשה חלקים שהם ארבעה. ואלו הם, י"ה יה"ו יהו"ה אהי"ה, וכמו שהא' והג' שווים כשיוזכר הראשון מלא במבטאו, כן הב' והד' שווים בספירה. וזהו סוד גימ"ל שהם שמות העצם לבדם. ואולם אדנ"י יש בו אות מכלל העשרות והיא נ'. וכן אלהי"ם יש בו שתי אותיות ל"מ. וכן שד"י יש בו ש' מן המאות. וכן צבאו"ת יש בו שתי אותיות אחת מן העשרות ואחת מן המאות והן צ"ת. ונשאר א"ל ויש בו ל'. וכן אלו"ה יש בו ל' הרי ל"ל, והסוד נמשל"ת לצ"ל.

עמ' צט§124

ואלה עשרה שמות כנגד י' ספירות, ועל זה נקרא שם יו"ד, ד' לעצמים, ו' לכינויים, וכולם י' לפי צורה זו,

עמ' צט§126

אל אלוה אלהים אדני שדי צבאות