מַעֲלַת לְשׁוֹנֵנוּ

… דמיון שקרי גם כן, והוא מביא להפחית הלשון שמופתיו שקריים. ואין זה אצלי חכמה לטעון טענות נבוכות כדי להעלות דבר מהדברים, כי בהמצא שקרות בטענות ההן יפחת הדבר מאד מהלבבות תחת היותו מתעלה, ותתהפך הכוונה בו. אך היות ולשוננו מעולה מכל לשון זה אמת מצד אחד ומופתיו הם מופתיים נראים, ועל כן נקרא לשון הקדש. ואולם נפרש זה לפנים.

וכל האומות מעידים זה העדות עליו כאשר מעידות גם כן בהיות אומתינו קודמת לכל אומה לא במציאות אלא במעלה. וגם זה אמת בלא ספק מן הצד אשר תשמע לפנים כשנדבר בזה, בעבור שלא יהיה גם זה העניין זר אצלך, או תחשוב שאנחנו בדינו זה מלבנו, או תחשוב שהוא דמיון שדימינוהו אנחנו כאשר דימו הנזכרים הדמיונות שזכרנו. אך זה …

… בהם והם השם ומלה ופעולה. והשם הוא העיקר והמלה והפעולה הם מקרים נמשכים אחר השם. וזה כולו אין צורך לדיבור לציירו באותיות כי אם במציאות. ועל כן באו ציורי האותיות בציורי עיקרי המציאות. ועל כן נצטרך להודיעך כי ציורי אותיות מכתבנו הם יותר מעולים משאר ציורי אותיות שאר המכתבים של שאר אומות. וטענתנו בזה היא שכל עמי אומתנו אינם מקובלים במכתבנו, שידעו לומר קבלה יש בידינו שאם פלוני הסכים לשונינו או מכתבנו. אך הם מקובלים שעזרא הסופר ע"ה ניקד כ"ד ספרים של תורה שבכתב, …

… קבלו מהם. וידוע שהקבלה הנשארת היום בידינו היא מדברי הנביאים ע"ה. וידוע שאינו דומה דבר מקובל מפי מנהיג לבד (כח) [כי] המדמה (שלא) [שלו] הגיע אל השגת הדבור מהשכל הפועל באדם חי, וראיה וטענה תורית בלא ספק. אך טענתנו השכלית גם כן במעלת אומתינו ובמעלת לשונינו היא מושכלת, והיא שכל האומות מודות בה, והיא שכל מה שנמצא במציאות יש לו שם כללי, צריך שיבדל מזולתו בעניין מעלה מן המעלות. וצריך עוד לדקדק אם השם ההוא, אם יש לו שם פרטי גבוה ואם לא, ואז ידוקדק עוד אם יבדל בו משאר מינו. …

ואחר השלימי על מה שכוונתי אליו להודיעו מן הציורים ומן שמותם ומן מספרם, אחל עוד לבאר מעניין אשר בעבורו הקדמתי כל הציורים. ואומר שהנה יש לאומות ציורי כתב אך מפני שאין ציוריהם נבואיים ואם הם מעולים לא הגיעו למעלות ציוריהם הנבואיים שהם אלוהיים, כאמרי על הלוחות שהם כתובים באצבע אלוהים, ותרגמו אנקלוס ככתבו וכפשוטו, כתיבין באצבע יי'. וזה הדבר גם כן הוא מכלל סתרי תורה ונרמוז ממנו מעט. ונאמר כי אמרו במשלי "קשרם על גרגרותיך כתבם על לוח …