מָוֶת
25 הפניות ב־6 ספרים
מפתח החכמות
… הזה ולכתה לעולם הבא. וכמו שהולד הוא עם היותו בבטן אמו חי בכח חיי העולם הזה ואפשר שיצא לעולם הזה חי ואפשר שיצא מת, כן הנפש יאמר עליה שהיא חיה בכח חיי העולם הבא ואפשר שתצא מן העולם הזה חיה ואפשר שתצא מתה. ואמנם מיתתה היא בצאתה מן העולם הזה בלתי צורת חכמה וצדק, כלומר שלא היה בעל זאת הנפש לא צדיק ולא חכם אבל היה רשע וסכל. ואם כן סבת חיותה לפי דרך זו גם כן היותה היא צדקת וחכמה ובעבור שיתקיימו שני הענינים האלה ביד כל אחד ואחד מבני אדם, נתנה בו תחלה דעה שכלית בטבע. …
… להם ובעבורם נבנה. ולפיכך נגזר בדינם להיות נפוצים עם היותם עם אחד ושפה אחת לכלם. וענשם הוא אשר לא ישמעו איש שפת רעהו. וזה שאם האברים היו מבינים זה לזה היו עוזרים זה לזה עזר גדול עד שלא היה שם דרך לחולי ולא היו היסודות מתקוטטים ואולי לא היה שם מות לעולם. כי העירוב שהוא ביסודות הזרע והוא סבת ההויה הוא בעצמו בהתהפכו סבת ההפסד, ובהפסד יתנפצו האברים ומשם הפיצם יי' על פני כל הארץ. כי הנה הסבה "כי שם בלל יהוה שפת כל הארץ", והכל תלוי בל"ב "על זה קרא שמה בב"ל" …
… יראה ללבב. ועל כן נאמר "בפיך ובלבבך לעשותו" בפיך ובלבבך תחלה ואחר כך לעשותו. ומה שנאמר "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" שיראה משפטו, שדי במעשה יעשה כמו שתרצה אין הדבר כן. כי אמרו וחי בהם הוא לענין הערה גדולה וכל שכן עם מה שבא בו בקבלה באמרם וחי בהם ולא שימות בהם. כי זה מורה לפי הנסתר שעם היות האדם עושה המצוה צריך שיעשנה כענין מעשה החי המרגיש במה שעושה, לא שיהיה כמת שאינו מרגיש. וכן כתיב "והחי יתן אל לבו" (קהלת ז' ב') כי המשים הדברים וסופם אל לבו הוא החי ומי שאינו …
מפתח השמות
… מאוס ברע ובחור בטוב" (ישעיה ח' ד') מלמד שאין בחירה אלא כנגד מאיסה כמו שנאמר "ובחרת בחיים" שראוי למאוס במות. והדברים הנקראים בחירות בכלל הם אחד משלשה מינים והם, החיים והטוב והברכה. וכנגדם שלשה והם הפכם שהם, המות והרע והקללה. והם שנאמר עליהם "ראה נתתי לפניך" וכו' ושם נאמר "הברכה והקללה נתתי לפניך". וכדרך יועץ בעצה הנכונה אמר משה ע"ה "ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך". כי זו היא התכלית המכוונת מכל הבחירות. וסימן הרעות מעשה …
… נתונה בחמר. ואע"פ שזה נופל על שכבת זרע הנה הוא נופל על הצמחים כמו כן שהנה נאמר בם "עץ עושה פרי למינו" ומתרבים גם כן. וגם הדומם והיסודות בעצמם זה דרכם שהנה פרטיהם ואישיהם מתהוים וכל הוה נפסד וכל נפסד הוה. ועניין המות הוא הפסד הצורה והעדרה. ואמנם מה שבא מזה העניין של ההקש בין השדים והמלאכים שהם עניינים נעלמים והוקשו בם לבני אדם בשלשה דברים והוקשו בני אדם למלאכים בשלשה דברים והשוו השדים ובני אדם והבהמות בשלשה שהם הויה ומזון והפסד. והשוו …
… הדרך הראשון, עמוד בשלך אל תזוז. ואמנם דע כי יצר הרע מפתה אותך ולבך הסכל משיאך לבלתי הדבק בשם, ואם יצרך הטוב גובר לך בדרך אשר הודעתיך תרדוף אחר הטוב תמיד. וכשיזדמן שיבשרך בשורות הפכיות, דחה דעתו מעליך והפוך הקללה לברכה והמות לחיים והרע לטוב והכר מהות כל דבר ודבר מהם על בוריו עד היותך שלם משיג בפעל שלם, ואז תצא מכל הספקות בעזרת יוצר אור ובורא חשך עשה שלום ובורא רע הנקרא תהו, יחד בשתוף חשך עם רע אשר כחו כח יצר רע והוא כח רשע, ובשתוף …
… קיים ובלתי מקבל מקרים ופגעים ונגעים בארבעה רגעים תהיה התורה אצלו שעשועים ולא יתחבר עם פושעים ורשעים ולא עם חסידים ונדיבים ושועים. ואז יתכן עם התחבר אליו רוח הקדש שיבדל מכל מקרה עד עת פרידת נפשו מגופו. שימות הגוף החי המת בסופו ותנצל נפשו מן המות.
… אלה רק מן מיוחס לנחירים האויר מחוץ והמנשים מכניס רק הנשימה אמצעית בין הנושם ובין הנשום. והנושם מפנים הרוח החיצון בפנים ודוחה המיתה לחוץ ומוציאו מבפנים. נמצא מקבל ונותן בסוד משא ומתן תמיד עד עת הפרידה, ואם יחסר זה מן החי רגע כמימריה מיד ימות. על כן כתיב "כל הנשמה תהלל יה הללויה" (תהלים קנ'), ונאמר הללהו בכל נשימה ונשימה שבך. ויתכן שינשום המדבר ולא יבטא בשפתיו בין ביציאת הרוח בין בביאתה, אבל לא יתכן שידבר ויכניס הנשימה יחד, אך יתכן הדבור ויציאת …
… ישפיע זהר לנפש ולא ישאר ביניהם מונע לא מצד ההרגל בתנועת האותיות בשלשת מיניהם שהם נכתבים ונבטאים ונחשבים שהם אנושיים. ובהתעצמם בהרגל התנועות לפי הקבלה ישובו כולם מושכלים אלהיים ויובדל בהם בין האמת והשקר ובין החיים והמות ובין הטוב והרע ובין הברכה והקללה, בשכל האנושי תחלה ובאלוהי בבחינת הצירוף.
מפתח הספירות
ומפני שטבע מהותינו גזר שנהיה חיים ומדברים וסופינו למות ואין המות כי אם פרידת המורכב ואנחנו מורכבים בגויתינו ממהות החמר הראשון ובנשמותינו ממהות הצורה הראשונה, חייב בעל טבעינו המרכיבנו בזו ההרכבה האחרונה להיותינו מכירים אותו. ומפני שלא היה אפשר לנו להשיגו אלא בהשפיעו עלינו אורו ית' האיר …
… כל בריות שבעולם השפל, הדבור, שהוא ההשגה השכלית שבעבורה לבד כסגולה מיוחדת לנו המציאנו ממציאותו ית' והבדילנו בה לבד מכל שאר אישי ההוויה וההפסד. והיא סבת השארות הנשאר ממנו אחר המות שהוא נעדר מקבלת ההפסד והוא הניצל מן המות לבדו. והתחייב מזה המבוקש להציל מן המות מה שהמות תכליתו, הוא באיש המבקש הנמנע אשר לו טבע קיים ואי אפשר השתמרו. על כן כל חקר שהוא חכם ומבקש להציל מן המות מה שנתן בו כח להנצל ממנו, ואע"פ שהוא בו כח אפשרי רחוק …
… עם היות זאת חקת התורה גם היא חקת עולם. ועל כן אמר "הנוגע במת לכל נפש אדם וטמא שבעת ימים: הוא יתחטא בו ביום השלישי וביום השביעי יטהר ואם לא יתחטא ביום השלישי וביום השביעי לא יטהר". יתחטא על שם חטאת היא. וראה אמרו על הנוגע במת אם לא יתחטא "את משכן יהוה טמא ונכרתה הנפש ההיא מישראל". ונתן טעם באמרו "כי מי נדה לא זורק עליו טמא יהיה עוד טמאתו בו".
ואמנם אמרו "וזאת התורה אדם כי ימות באהל". כבר ידעת מה שדרשו בו ומספיק כי הוא העיקר. והשאר נודע מעתה ממה שקדם למי שהבין כוונתי בו. אבל המביט יבין ממנו מיד למה נסמכה פרשת מיתת מרים אל שחיטת הפר"ה ומי הנדה מטהרים. וכשמתה מרים מיד נאמר "ולא היה …
ולפי הקבלה מאז נגזרה מיתה על משה ושלא יכנס לארץ באמרו עתה תראה, ולא תראה במלחמת ל"א מלכים. ויש כאן רמזים מופלאים גם כן ומכללם אמרו לעם הזה למה זה, והוא שאמר לו השם בבקשו ממנו האות "וזה לך האות כי אנכי שלחתיך". ולפיכך הוא אומר לו "למה זה שלחתני". כי הרמז כולו הוא נעלם על מלת זה. וכן משה אומר "אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה". וכן רמז "תעבדון את האלהים על ההר הזה". ובשאלת שמו אמר לו "זה שמי לעלם וזה זכרי".
חיי הנפש
… חי, מרגיש, מת. וכל חי מרגיש וכל מרגיש חי. וכל חי התנועה הרצונית אשר לו מורה לשאר החיים שהוא חי. וכשלא יתנועע התנועה ההיא הוא ישן או מת או נח לסבה מן הסבות. ואם הוא נח לשעתו ישוב לתנועתו וכן אם הוא ישן. אך אם הוא מת לא יאמינו החיים שיתנועע בשום פנים תנועה רצונית לפי הטבע. גם אנחנו לא ראינו זה עד היום ולא ראינו חי שיעיד שראה זה באמת. אך ראינו מי ששמעו, שהיה זה בזמן אחד באיש אחד, או ביותר על דרך פלא. גם פשט הכתוב אמרו במקום מן המקומות על עניין מופלא, על דרך הוראת פלאים …
ומאלה תדע שהמשיג בם חי על כל פנים, ועל כלל גופו דבר נוסף שפועל אלו הפעולות כולן בכללן ובפרטן. וא"כ מצד הכח ההוא יקרא החי חי מרגיש, ובהפרדו יקרא הגוף שהיה חי בכללו בגללו מת בלתי מרגיש ובלתי מתנועע מעצמו. ואם כן החיים ההם היו לגוף מצד הכח ההוא שמות רבים כגון נפש נשמה רוח יחידה חיה. ומזה תדע כי הגוף היה מורכב מהרכבות רבות, והכח ההוא היה מקיים עליו הרכבותיו. כי בהיפרד כוחו ממנו ייפרדו …
… באמת הם השכל והמדע והחסד והצדק, ומיתתה היא הסכלות וההוללות והאכזריות והרשע והדומים להם. והם הם באמת הגמול והעונש. כי הצדק שהוא חיים הוא גמול לנפש והרשע הוא מות הוא עונש לנפש. ועל זה נאמר בדבריהם ז"ל "צדיקים אפילו במתתם נקראים חיים ורשעים אפילו בחייהם נקראים מתים". והגוף החי הוא (אמת) [המת] הרשע שמאתו בא הרשע ר"ל החומר. והנפש החיה המשכלת הצדקת והיא קיימת נצחית בחיותה ומאתה בא הצדק ר"ל מהצורה הנפשית השכלית כמו שרמז הרב ז"ל בחלק ג' בפרק ח' ומהמקומות אשר העירותיך …
… כאשר לא ירצה שימות אחר שחיה באמת. וזאת נקראת תחית המתים האמיתית. אך זולתה היא מות משותף עם חיים לא נצחיים, כמו שזכר הרב בפרק מ"א מחלק א' וכמו שבארנו בסוד חיי הנפש בחלק ראשון של זה החבור בסוד ח' בעניין "צדיקים אפילו במיתתם קרואים חיים ורשעים אפילו בחייהם קרואים מתים". "ולא המתים יהללו יה ולא כל יורדי דומה" (תהלים קטו' יז'). ואמנם הנפשיים הרוחניים נשארים אחר מותם בעולם הגלגלים, שהוא עולם האנשים הטובים יראי החטא, והעד התוריי "הנו בידך רק את נפשו שמור" (איוב ב' ו'). …
… באויר היית פורח כדי לבקש מזונך מכל צד ומכל פנה. ולו יעזרך השם בזה הציור השכלי לקבלו ולהאמינו ולהמשך אחריו בכל יכלתך. דע כי לא ימנעך מזג ולא עוני ולא גלות, ואפילו היית בבית הסוהר מלבקש החכמה והבינה והדעת. ומי הוא השוטה אשר לא היה בורח מן המות בהכירו מהות המות אשר היא ירידה עד תהום, אבל מפני שרוב בני אדם לא ידעו להבדיל בין החיים ובין המתים, אבל יהפכו דברי אלהים חיים ויחשבו המות לחיים והחיים למות. מפני זה לא יבחרו בחיים אבל יברחו מהם ויבחרו להם חיי שעה ויתעסקו …
ספר האות
ויקומו הקמים מכחישי החכמה העליונה החולים המוכים במכת המות:
ואיכה תחשבו לבלתי חיות אחרי מות ומה תענו ליהוה המחיה אתכם עד היום הזה:
… וחזק יראתי פתח פיו וידבר ויפתח את פי לדבר ואען לו כדברו: וכדברי התעצמתי והתהפכה לאיש אחר ואפקחה עיני ואביט וארא והנה מעין עין לשונות נובע מבין אות מצחו: אות מצחו סם המות קראו האיש ואני קראתיו סם החיים כי הפכתיו ממת לחי: וירא האיש ההפכה אשר הפכתי לכבוד אלהי ישראל וישמח בי מאד ויברכני ברכת עולם ויפתח פיו עלי ויאמר קול רם: אשרי צמח צדיק ואשרי הוריו ומוריו ואשרי העם הבא אתו ואשרי האנ-שים הסרים אל משמעתו וברוך יהוה אלהים …
נר אלהים
… הצליחו באמיתת הדברים עד שאפילו בעניין ארבעה נכנסו לפרדס טעו רבים, ולא הבינו כוונת מי שייחדם משאר חכמי ישראל שנכנסו לפרדס גם כן. וכוונת האומר היתה לפי הקבלה שהם ארבעה עניינים שלא ימלט הנכנס לפרדס מאחד מהם. והם שלש רעות וטובה אחת. הרעות מות ושגעון וכפירה, והתייחסו גם שלשתם לשלשה מהם לבן עזאי ולבן זומא ולאחר, ושלשתם הציצו וניזוקו. והטובה היא קבלת שלום מודדת שלום והתייחסה לר' עקיבא שהוא נכנס בשלום ויצא בשלום. במדה שאדם מודד בה מודדין בו. וכבר אמרו שאם כל …
… והוא רוח הנשימה הנכנס ויוצא באפים, כמו שאמר "ויפח באפיו נשמת חיים", שהסוד שנים חי מת. והוא כי הרוח האשי הוא חי והמימי הוא מת והמכריע לא חי ולא מת כי אם בכח, ובעת הפעל אם יחיוהו יחיה ואם ימיתוהו ימות. הנה פרידתו גם כן סבת חיי הנפש ומיתת הגוף, אם זכתה הנפש בעברה באש ונטהרה ונפשטה מכל הכוחות אשר תחתיה המונעים מעלתה או פרידת הרוח היא סיבת מיתת הנפש והגוף יחד. ועל כן נאמר בשתי רוחות שאחת עולה ואחת יורדת בקהלת (ג' כא'), בפסוק "מי יודע רוח בני …
… וכשישתתף אליו דבר חי אז יחייהו, ובהפרדו ממנו ישאר מת כאשר היה בתחילה. ועל כן הנה העולם נחלק לשני חלקים ראשונים, ואחד ממוצע בינתיים. [הראשון] הוא דבר חי וקיים תמיד ולא ישיגוהו מות לעולם בשום פנים. [והשני] דבר שהוא מת לעולם בטבעו לא ישיגהו חיים לעולם, [והממוצא] דבר שישיגהו חיים ומות לעתים, והוא שתוף חלקי העליונים עם חלקי התחתונים. על כן הנפרדים מהחמר לעולם חיים, והחמר הנפרד מהם לעולם מת. והחמר המשותף אל חלקיהם בחלקיו כי בכללו לא יתכן שהוא פעם חי ופעם …