מַסָּע

5 הפניות ב־2 ספרים

מפתח הספירות

עמ' עח§74

ממית או נחש מחיה, אלה כשישראל מביטים למעלה ונושאים עיניהם לשם הם מתרפאים. והנה נודע כי המביט למעלה ורואה את התלי שהוא נחש נחשת לפי השם המשותף הנגזר, וידוע שאין כחו כי אם כח מכשף, ומכיר את קונו הוא מתרפא והנסיעות ידועות. וכבר ידעת מה שנאמר בעניין קצת המלחמות וכל שכן הנה, שנאמר "על כן יאמר בספר מלחמות יהוה את והב בסופה ואת הנחלים ארנון". שני תלמידי חכמים שנושאין ונותנין במלחמתה של תורה סוף סוף מתנה ביניהם ונוחלין שני

עמ' צד§94

המסעות והמחנות כולן היו על פי יי' שנאמר "על פי יהוה יחנו ועל פי יהוה יסעו". וכן הנה נאמר "ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי יהוה" וכו'. ואחר שכתב משה ענין זה כולו אמר להם השם לאמר לישראל בשמו יתעלה כי כשיעברו את הירדן וילחמו באומות וינצחום מיד ישמידו כל פסילי אלהיהם ולהשמיד

ספר האות

עמ' י§70

ובצאת רוח האיש לקראת רוח יהוה על פי המסע השמיי הנוסע פנים ואחור יסע כל רוח אחריו לשרתו אשר הכל בעדו נברא:

עמ' י§71

וכל רוח מהרוחות עליונים או תחתונים ירוץ וישיש וישמח במ-רוצתו עם הכירו ה-מסע הראשון היו-צא ממצר למרחב ויר-חב כל כח בנסיעתו מן השנים עד השל-שים שהם השלשה:

עמ' מא§248

מטרת חכמה כי כח דם בלב סתום וחתום: לב כל חכם לב שלם הוא המבין אשר דמו חי וטיטו מת ועל כן חתומים בלבו טיט ודם: מר ממות הוא טיטו ובו נטבע כחו ומתוק מדבש הוא דמו ובו שכנה רוחו במשכן הלבב: נפש כל חי משכיל נסעת מאהל הטיט אל אהל הדם וממשכן הדם נסעת אל משכן לב הש-מים נשמה שוכנת כל ימי חייה: סוד חייה וסתר נשימותיה תלוים על פור אפיה עת לזה ועת לזה ואות מצחי מכריע בנ-תים: עד הגיע אחד מהם אל ממשלת מלכות לא יפרדו מהלחם איש באחיהו וביום